נו? יש בליטה? אין בליטה? ולגל גדות? יש בליטה? אין בליטה? ומה עם רותם סלע? ויעל גולדמן? ומרינה? יש? אין? יש? ועינב בובליל? טוב, נו. ולמירי בוהדנה? לה ממש, אבל ממש כבר יש. בליטה. ככה זה, הבייבי בום הסלבי הנוכחי גרם לנו להתייחס לכמה מהנשים היפות בארץ כאל נחשיות משקפיים דקיקות הנמצאות בתהליך ארוך ואיטי של עיכול עכבר בגודל בינוני.
לטס פייס איט, אנחנו מדינה חובבת פריון, שמענגת את עצמה מול כל תמונה של בטן מתעגלת. עשרות תמונות פפראצי של סלביות הריוניות גודשות את מדורי הרכילות, רק כדי להתעסק בשאלה האם סוף-סוף, מלבד הודעת היחצ"ן על ההריון, יש הוכחה לכך שאותן מפורסמות, שבימים כתיקונם לא אוכלות גם בשביל בנאדם אחד, אכן משמינות בהריון כאחד האדם.
האם זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים שהן בהריון? כדי לראות אותן מעלות כמה קילוגרמים? הרי ברוב המקרים גם בחודש תשיעי הן נראות כאילו לכל היותר הכניסו כרית קטנה ודקורטיבית מתחת לטופ הצמוד שלהן. לא, יש משהו בבוהדנה, שהפכה כבר להריונית סדרתית, ובפרחי הריון רעננים כמו גל גדות ורותם סלע, שמעורר בנו גאווה לאומית. כי אם על כל אשה בישראל מופעל לחץ פיזי מתון ללדת כאילו היא חתמה על הרחם שלה בבקו"ם, כשמישהי מפורסמת מתעברת ההריון שלה הופך להיות ההריון של המדינה.
אין מה לקנא
אולי מלבד קמפיין נחשק לבגדי הריון ומלא חינמים, אין מה לקנא יותר מדי בידועניות ההרות. אם כל אם לעתיד נאלצת לספוג הערות על קוטר הקרסוליים המתפוצצים שלה, שאלות על הבדיקות שהיא עשתה או לא עשתה ואם לא אז למה לא – דוגמניות כמו יעל גולדמן ורותם סלע, שהופכות בעל כורחן לפרזנטוריות של המלחמה הדמוגרפית, מתועדות ללא הרף. הן מתוחקרות על ימין ועל שמאל בידי כתבת בידור כלשהי על מין העובר, על המין שהוביל להיווצרות העובר ועל אפידורל כן או לא. אין, לא יניחו לנו עד שנוכל להבדיל בין התינוק של מרינה קבישר לבין התינוק של ג' מגדרה עוד בשלב סקירת המערכות. ותחשבו מה קורה להן ברחוב: הערות מעוברים ושבים על גודל הבטן והסנטר, שליחת ידיים דביקות למישוש, עצות למיסוך הגזים ומה לא.
אבל בסופו של דבר, כל סלבית שנכנסת להריון רק מרוויחה בזה, ומעמדה משתפר פלאים: עברן הטראשי של פליטות ריאליטי שונות נשכח כלא היה, והן מקבלות הכשר ציבורי כפרס על תרומתן למדינה. הדוגמניות שמואשמות בעידוד אנורקסיה מתועדות בזמן אכילה, מחייכות למצלמה בפרצוף ורדרד ומדושן והופכות לדוגמה וסמל לבריאות. שחקניות וזמרות מקבלות הזדמנות לתת ראיונות עומק על כמה שהן נהנות מהנשיות וכמה שההריון שינה אותן. ואנחנו? אנחנו נבלע כל תמונה, כל ציטוט וכל דיווח בשקיקה. ככה זה, אנשים אוהבים סיפורי הצלחה, ובישראל, כדי להיחשב לאחד כזה, את צריכה לתרום עוד בנים לאומה.
גם את בהריון? כנסי לתשעה חודשים, המדריך המלא להריון ולידה