עיתון "הארץ" הודיע על מעבר לתשלום עבור הצפייה בתכני אתר האינטרנט שלו. המעבר לתשלום עבור מידע הוא חזרה לאותה בעיה שאיפיינה את הפרינט. אבל לשוקן לא איכפת. הוא חוזר על המתכונת של אלו שיש להם ואלו שאין להם. למי שאין יצטרך להיעדר מהיכולת לצרוך תוכן בצורה שווה. היעדרות הידע, היא היעדרות הכוח של אוכלוסיות שלמות. למי שאין מספיק תוכן, ידע וכוח, אין יכולת לקבל החלטות בצורה רחבה כמו לאוכלוסיות אחרות.
ספרו לי מה ההבדל בין עיתון "הארץ" שייצר מסלול נפרד, לבין הכביש באיילון שמותר לנסיעה רק למי שמשלם כסף. זאת אותה ההפרטה. החברה הישראלית כדוגמה להַסְלָלָה. מסלילים אותנו בכביש של העניים, ולעשירים נותנים נתיב מהיר שיגיעו לכל מקום אליו יחפצו. ההסללה הזאת מתחילה עוד מגיל צעיר, במקום שבו אתה נולד, בגן שאליו אתה נשלח, חטיבת הביניים, התיכון, המיון בצבא, אלו שמתקבלים לאוניברסיטה ואלו שהופכים לחוטבי העצים ושואבי המים בחברה הישראלית.
השמאל (שוב) יורה לעצמו ברגל
אז מדוע אתה מתעכב דווקא על "הארץ" הרי הארץ בעל תכנים ליברליים. ובכן, זאת בדיוק תופעה קטנה שמצביעה על תופעה גדולה בחברה הישראלית שמקימה מחסומים בפני העניים, והמנוחשלים לבין העשירים המבוססים – ואיכשהו זה תמיד מתחיל בשמאל עצמו ולא בימין. השמאל מסמן את דרך ההוצאה החוצה של עניים תחת מעטה ליברלי.מדובר בהפרדה הפשוטה במה שאמור להיות בסיסי – הזכות לתקשורת חופשית. אותו שמאל ליברלי שמדבר כל כך על הצורך בהכלה של אוכלוסיות אחרות, נשאר עיוור אליהם. הוא ישאיר את העניים בחוץ ויבכה כל כך מדוע העניים בוחרים לימין.
התשובה מאוד פשוטה, הפרדה. מי שעבר את המיון בכניסה המופרדת לחברה הישראלית, לא שוכח את ההשפלה. הוא לא יכול למחוק את אות הקין שנצרבה על צווארו. אי אפשר להמשיך הלאה ולהגיד, אהה כן, פעם הופרדנו והיום אנחנו שווים והכול בסדר. הזיכרון הקולקטיבי של הפרדה לא יכול להישכח. אי אפשר להמשיך הלאה, גם אם יום אחד נקבל מספיק כסף בכדי לנסוע בנתיב של העשירים באיילון, או לרכוש את התוכן בעיתון "ליברלי" שכזה או אחר. אי אפשר לשכוח שהופרדנו בילדותינו, בן המלך והבן העני.
קשה להאשים את החוגים הליברליים ושאר החברה הישראלית שפועלים בכדי להפריד. עד למחאה החברתית לא הופיע אתוס קולקטיבי שייתן תשובה להפרדה. ועם הופעת הסיפור המחבר, המשותף בין אוכלוסיות שונות אפשר לחשוב אחרת על הדברים. אבל זה תמיד מדהים אותי מחדש לראות כיצד השמרנות מתארגנת מחדש ומנסה בכל הכוח לשמור על כוחה האליטסטי, חס ושלום שייכנסו הברברים למקדש הלבן ויהרסו אותו. לשמחתי, רוח השיוויון שריחפה בסיקסטיז והעלתה את האינטרנט, עדיין מרחפת מעלינו. ואם "הארץ" סוגר את שעריו בפני הציבור, עדיין האינטרנט פותח אפשרויות אחרות למידע. רק שבפעם הבאה תקראו מאמר מערכת ב"הארץ" שמבכה את השינאה בחברה הישראלית, אז בבקשה ממכם, אל תכעסו. קחו ראי ותנו ל"הארץ" להביט במראה שלהם – האם אלו שהפרידו שוב אותנו והניחו אותנו בסלקציה מחוץ למסיבה שלהם.