לא, אל תצפו למכירות כאלו, ולרווחים ענקיים, הרוק יישאר בפינה ויסתכל בתדהמה בישן וברע - בנוסטלגיה לאותו מעגל של הורה. אבל מי שיביט בעומק בתוך שני הז'אנרים האלו, המוזיקה המזרחית והרוק הישראלי לא יצטרך את כוורת בכדי להישאר מעודכן. מצד אחד המוזיקה המזרחית שסופגת ריקושטים מכל עבר לא הייתה צריכה יותר מאייל גולן אחד בכדי לקחת את כל הפרסים בענף. מצד אחד ברוק הרעב יש דוגמאות אינספור ליצירתיות מדהימה כמו "הבילויים", שבאלבומם האחרון כבר ענו לאותו הורה חלול וכינו אותו "הורה הסלמה" (מלשון הסלמות של חונטת הגנרלים שממציאה לנו מלחמה בכל שנה) ואביב גדג' באלבומו "ילדים של מהגרים" כתב באחד השירים "אם זאת גאולה, עדיף כבר גלות".
כן, הדור החדש ברוק הישראלי לא קשור בשום דרך לדור הקודם והזחוח של כוורת. כמעט שכחתי לשאול, סליחה איפה כוורת הייתה אל אל מול העוני העצום של המזרחים בעיירות הפיתוח והשכונות? איפה היא הייתה במחאה של קיץ 2011? איפה היא הייתה לעזאזל?! אני אגיד לכם בדיוק, היא נתנה בדיוק מה שציפו ממנה. להיות אותה להקה של בוגרי להקות צבאיות, שנכנסו עם הקשרים לתוך הצבא בניגוד לפריפריה. הם ידעו לרקוד ולשמוח בליין אשכנזי אקסלוסיבי. המחאה שלהם הייתה כל כך קטנה, שהייתה צריך זכוכית מגדלת בכדי למצוא אותה. והיום, כשאין מספיק ג'ובות מהשמעות, אין דבר יותר טוב, להפעיל מדי כמה שנים, את האיחוד המשותף. לקחת את ההון הסימבולי העצום ולהפוך אותו למטבע, לקש. כמו הכותרת של סרטו של וודי אלן: "קח את הכסף וברח".
תעמולה תרבותית לבנה
האיחוד של כוורת, והשירה של עשרות אלפי אזרחים יחדיו, לא יחזיר את שלטון הלובן לשלטון, למרות שהוא מהדהד לממשלה הכי לבנה שהייתה לנו, למרות שאפשר לדמיין את בנט ולפיד עולים לשיר סולו עם כוורת ונתניהו מכה במשולש. בלי הרבה סליחות, זה כבר לא יעזור. כי הרחק למטה - הבסיס של הפירמידה הלבנה הזאת התערער. הצעירים הרעבים רוצים לעזוב את ישראל (מי שיכול) ואלו שנשארים מפוררים כל מושג, קטגוריה וזהות הגמונית. הם לא מוכנים יותר לרקוד הורה ולשכוח שאנו כובשים עם שלם, הם לא מוכנים לשתוק על היעלמות מדינת הרווחה (הם האלפים שהקימו את מחאת 2011 וצעקו צדק חברתי). והמוזיקה בניגוד לכוורת כבר לא מגיעה מתוך החלקים השבעים. היא רעבה ומגיעה מתוך צמא אדיר למשמעות וערך.
אז רוצו לכוורת, ואל תצפו לראות אותי רץ איתך. כמו שאמר העיתונאי הבריטי מלקולם מגרידג': "רק דגים מתים שוחים עם הזרם". ושל תטעו ותחשבו שלא עברתי את התעמולה התרבותית הזאת. בעברי שמעתי הלוך ושוב את סיפורי פוגי. אבל זה כי הייתי רדום וישנתי תחת עירפול הלובן. והיום כשהתעוררתי, אני מעדיף מיקס טייפ של קפה גיברלטר, ולדמיין שאני באמת במזרח התיכון.