אם אתם גולשים בפייסבוק, בוודאי נתקלתם בימים האחרונים בסטטוסים מהסוג הזה: "אני אוהבת את זה על הרצפה", "אני אוהבת את זה על הכיסא בסלון", "אני אוהבת את זה בחדר השינה".
הסטטוסים החושפניים לכאורה הם חלק מקמפיין ויראלי שמטרתו לעורר מודעות לסרטן השד. מייל שרץ בין בנות ישראל בפייסבוק מבקש מהן לכתוב בשורת הסטטוס איפה הן אוהבות לשים את התיק שלהן, רק שבמקום לכתוב "את התיק שלי", לכתוב "את זה". אין ספק ש"אני אוהבת את התיק שלי על הכיסא בסלון" זה קצת פחות סקסי, לא?
בטח שאלתם את עצמכם - מה הקשר בין תיקים לסרטן השד? מה הקשר בין סטטוסים שבמכוון נועדו להיות מיניים לבין מודעות למחלה המסוכנת? התשובה פשוטה: המאמר הזה. זה, ועוד עשרות מאמרים ופוסטים ואלפי תגובות בפייסבוק שנכתבו בימים האחרונים סביב הקמפיין והפרובוקטיביות שלו. זה מה שנקרא "לעורר מודעות", "לייצר שיחה". אפשר לומר שהמטרה הזאת הושגה.
נכון, רובם המוחלט של הכותבים אמנם מגנים את הקמפיין וטוענים כי הוא מביך, מחליא, שוביניסטי, מסיט את תשומת הלב מהמחלה ועוד כהנה וכהנה מחמאות, אבל ממתי זה הפריע למישהו? אין פרסום רע, גורסת הקלישאה, ויוצרי הקמפיין הזה (שהוא הגרסה העברית לקמפיין זהה שרץ בארה"ב) כנראה מאמינים בה בכל ליבם.
פארמוויל בשירות סרטן השד
אז הנה, גם אנחנו מדברים על סרטן השד - בערך. אבל על מה השיחה כאן, בעצם? על כמה זה דוחה שילדה בת 13 כותבת בשורת הסטטוס שלה "אני אוהבת את זה באמבטיה", לפלצותם של הוריה, שאינם מספיק מעודכנים בטרנדים האחרונים בפרסום ויראלי? ואם כבר נוצר מומנטום, למה הוא לא מנוצל למטרות קצת יותר אפקטיביות? למשל, מידע על המחלה ובדיקות מוקדמות, אפילו הפניה לעמוד בו נוכל לתרום כסף?
חשבו, למשל, כמה כסף מגלגלים המשחקים הווירטואליים בפייסבוק. תארו לכם שהייתם יכולים לקנות תמורת דולר או שניים יבול מיוחד או חיה יוצאת דופן בפארמוויל, כשההכנסות הן קודש למאבק במלחמה בסרטן. לא יודעת מה אתכם, אני אישית הייתי קונה. במקום זה, אני מוצפת בספאם בתיבת הדואר שלי, ובפרובוקציות בשקל שלא מקדמות אותנו לשום מקום.
וזו, בעיניי, עוד אחת מהבעיות עם קמפיינים מהסוג הזה. פייסבוק היא פלטפורמה נהדרת לגיוס אנשים, הפצת מידע והנעה לפעולה, וכשעושים בה שימוש נכון היא אמנם יכולה לסייע רבות ביצירת שינוי. אלא שקמפיינים מהסוג הזה, שנועדו "לעורר מודעות", נולדים, חיים ומתים בפייסבוק – במקום להוות מנוף לפעילות בעולם האמיתי, בין אם זו השתתפות בעצרת או הפגנה, תרומת כסף או כל פעולה אקטיבית אחרת. הגיע הזמן להתבגר, ולצאת מהאשליה לפיה אם אנחנו כותבים סטטוס טיפשי, מצטרפים לקבוצה או משנים את תמונת הפרופיל שלנו, אנחנו באמת לוקחים חלק פעיל למען מטרה נעלה.
קראו לי שמרנית, אבל בכל הנוגע לשינוי אמיתי, אני אוהבת את זה ברחוב – ולא (רק) בפייסבוק.
>> הפוסט הקודם שלי: אשטון קוצר גורו ניו מדיה?!
>> נטלי דדון מתה להתחתן
>> הצטרפו לדיון בפורום "עושים שוק" בתפוז: האם חייבים פרובוקציה בשביל קמפיין יעיל?