האמת, לא חשבתי שהאייטם הקטן בעכבר העיר, מסקרן ככל שיהיה, יעורר כזה באזז ועוד במקום שאיננו תל-אביב. לא יודעת מה לגביכם, אבל אם יש דבר שלא מעניין אותי זה הזיונים בטווח הפיקוח של רשות מוניציפלית שאינני נדרשת לשלם לה ארנונה. אבל זו, מסתבר, רק אני, כי בשבוע החולף התברר שלכל מיני אנשים יש מה לומר על זה שלתל-אביביות יש מה לומר על הזיונים שלהן.
נתחיל מההתחלה: לפני כשבוע חשף המקומון כי מעגלי חברות בעיר ללא הפסקה החלו לגלגל הלוך ושוב בין תיבות הדוא"ל שלהן טבלת אקסל ובה מדורגים בציונים 1-5 כל בחור שאי פעם שכבו איתו, כאשר 1 הוא לא לגעת ו-5 הוא לא לפספס. יוזמת הפרויקט, שזהותה נותרה בדויה, אמרה כי הנושא עלה בצחוק עם חברות, וכשקרם עור וגידים התברר שיש לו ביקוש אמיתי, ושהוא בסיס לחווית אחווה נשית. מאז, הצטרפו עוד בחורות רבות מחוץ לחוג המייסד, רובן באופן אנונימי, וכעת עובדות המייסדות על הכנסת טיעון מפורט לציון. האם זה עובד? המייסדת מעידה כי בחור אחד דורג על ידי שתי בחורות שלא הכירו זו את זו ב-1 בלבד, ובחורה שהתכוונה לשכב איתו באותו השבוע חזרה בה ועדכנה את הקבוצה.
אודה ואתוודה, לא כוס המיץ-גת שלי כל הסיפור. מעולם לא התחברתי לכל הנרטיב לפיו סקס הוא מסע נקמה בהשראת מלחמת טרויה, ועלינו ליידות בהם כידונים לפני שנחטוף כמה בעצמנו. כאילו, קאנט ווי אול ג'סט פאק אלונג? מצד שני, אני גם לא מתייחסת ככה לכסף, אז יש מצב שאמא שלי פישלה כאן.
הסתייגותי הראשונית לא נותרה בעינה זמן רב, לא כשקראתי ושמעתי את התגובות הצדקניות והמצקצקות למסמך משל היה יומן הדיאטה של אייכמן. זילות! זועקים המבקרים, השפלה! הטרדה מינית! באמת לא לעניין להתאגד בקבוצה, עם כל הכוח והעוצמה והגיבוי שיש בהתאגדות כזו, ולשפוט את בני הקבוצה השניה במדד של שוויים המיני עבורנו. עוד מעט הם יתחילו למדוד כל סנטימטר בגופם ולחוש לא ראויים בכלל לסקס. זה ממש מעליב וגם מלחיץ. רוצים לדעת כמה? תשאלו אותנו, אנחנו עוברות את זה כל יום.
סקסיזם הוא בדיחות השואה שלנו
גם כאן, כמו במקרה של הקמפיין למסטיקים של עלמה בו גברים הוצגו כגורילות ומחו כאילו מדובר היה בסנאף פורנוגרפי עם נגיעות אנטישמיות, מדהים לראות כמה גברים מתקוממים כשהם מקבלים לחמש דקות בלבד את היחס שכל הנשים מתמודדות איתו כל חייהן. "מזל שאנחנו הגברים לא מדרגים את רמת הבחורות בעיר", הפטיר בחור שנודע לו שנמצא ברשימה. "אם מישהי הייתה חוצה את קו ה-4 מתוך 10, זה היה נס". ובעגה אוחצ'ית – אוי חמודה, נעלבת?
נו, ברור שאם גברים היו עושים את זה הייתי כותבת טור שהיה גורם לאבא שלהם לבכות. אבל כמו שקומיקאי שחור יכול למלא אולמות במופע שכולו בדיחות על לבנים, ולעומתו קומיקאי לבן שינסה לצחוק על שחורים ימצא את עצמו בלינץ' תקשורתי, כך לנשים מותר לנקוט טקטיקות סקסיסטיות שאסורות לגברים. סקסיזם הוא בדיחות השואה שלנו, ומותר לנו לעשות בו ככל העולה על רוחנו; לכם לא.
המסמך הזה הוא בסך-הכל היפוך קטן של יחס רווח ושגרתי כלפי נשים, בעיטה שבקושי מורגשת בקבוצה שעדיין אוחזת בכל הכוח והכסף בעולם, מצד הקבוצה שעדיין נחשבת בעיני הראשונים לסחורה בעלת תוקף ברור – או לפחות ככה אומרים לי בטלוויזיה.
אם מצאתם את עצמכם נעלבים מהמסמך האמור – זה משמח אותי, כי זה אומר שאתם מסכימים שמדובר ביחס שבני אדם אינם ראויים לו. נכון, לאף אחד לא מגיעה בעיטה לאיזור הכי פגיע באגו, בעיקר לא לקבוצה שכבר 5,000 שנות תרבות חוטפת ללא הרף. ולא, אני לא מדברת על תל-אביבים.