קצת היסטוריה קרובה: משנת 2004 טקסי האוסקר נופלים על חודש פברואר, שהוא גם חודש ההיסטוריה השחורה בארה"ב. כן, כבר משנת 1926 שמו להם למטרה האמריקנים, הקנדים והבריטים לשנות את ההיסטוריה הלבנה והמשעבדת שלהם ולהכניס לתוכה, אם להיות צינית, קצת צבע. זהו חודש שנועד להזכיר לאנגלוסקסים שמי שכותב את ההיסטוריה הוא לא בהכרח כל מי שעשה אותה, ולהכניס נרטיבים מדוכאים ומושתקים (לחצו כאן אם אינכם גבר וואספי לבן) לקאנון ההיסטורי.
ובכן, אירוניה מרירה – אוסקר 2011 היה הטקס הלבן ביותר מזה עשור, ואין בכך כדי להבטיח שהטקסים האחרים היו קרנבל של גווני עור. אבל יותר בעייתי מהאוסקר עצמו הוא המגזין שעורך את האפטר הכי מדובר ומוציא את המהדורה הכי נמכרת.
צירוף מקרים אומלל?
שער הגיליון ההוליוודי של וניטי פייר מורכב מסורתית, כמו כל דבר בצה"ל, משלושה חלקים מתקפלים. חלק אחד שהוא השער-גופא, חלק שני שהוא הצד השני של השער, וחלק שלישי שמקופל בפנים ומי שלא נמצא בישיבת שירותים ממושכת בדרך-כלל לא טורח לפתוח.
ככה למשל נראה השער של 2012, אחרי ששנה קודם לכן קמה מחאה בשל גיליון שהכיל אך ורק נשים לבנות וצנומות:
רצו הגורל והעורך הראשי ושתי הכוכבות היחידות שאינן לבנות (מתוך 11, סטטסיטיקה עגומה בין כה) נדחפו לשער המשני או לדפים המתקפלים. טוב, זה מוכרח להיות צירוף מקרים אומלל, לא?
לא לגמרי. הצצה בשערי המהדורה ההוליוודית מ-1996 מראה שבכולם ללא יוצא מן הכלל הורחקו השחקניות הלא-לבנות והלא-חטובות מהשער הראשי, זה שנשקף מעל דוכני העיתונים, זה שמוכר.
הוניטי-פיירים – שכבר קיבלו על הראש בשל העובדה שלפי איך שהם מייצגים נשים, אין שחקניות שחצו את גיל 30, שמידת גופן עולה על 36 ושלא עפות על עירום מרומז – ממש רצו לשפר את דרכיהם ולא לעצבן כל מיני ארגונים שרק חיים בשביל להתהפך עליהם, אז השנה הם שחררו שער באווירה קרקסית ומשועשעת, כמעט נטולת החפצה.
אבל בזמן שבמגזין היו עסוקים בלא להיות סקסיסטיים – אופס, הם עשו זאת שוב. בפעם השש עשרה ברצף למעט שער אחד, וניטי פייר הציגו על השער הראשי של הגיליון החשוב של השנה אך ורק אנשים לבנים, כאילו לארה"ב אין נשיא שחור ולא נולדו השנה בארה"ב יותר תינוקות לא-לבנים מאשר לבנים.
תנו לי לשלול מעורכי המגזין את היתרון שבספק – הם יודעים בדיוק מה הם עושים. ההדרה הסיסטמטית של שחורים והיספנים ובמיוחד נשים כאלו מהשער הכי אליטיסטי בשנה היא לא התפלקות אלא טקטיקה מכוונת, שהנחת היסוד – מוצהרת או מושתקת – שעומדת מאחוריה היא שיש דגם גלאמי ונחשק אחד והוא אישה צעירה, צנומה ולבנה. עם כל המחאה שנשמעת בעניין, לא נעשה כל שינוי, משום שהמגזין ממשיך למכור.
אז תגידו אתם; דוגרי, למה הוליווד כל כך מפחדת מנשים שחורות?