מי אתם, האנשים שכותבים פרסומות, ומדוע אחוז החריפות הטבעית אצלכם קטן מאחוזה הכללי באוכלוסיה? שמעו, אני עובדת כמעט רק עם אנשים שכותבים או כתבו, ולא יכולה לתאר לעצמי אחת או אחד שהיו הוגים את הפרסומות המביכות שהרכישה היחידה שהן מזרזות מבחינתי היא של כדורי הרגעה. אלא שבשלב מסוים בחורה חייבת לקום ולומר – רבאק, אתם רוצים את הכסף שלי, אז מה דעתכם על לקחת בחשבון שסיימתי את כיתה ח', ובפעם אחת?
תקציר הפרקים: יובל שרף מודדת בתא באיזו חנות רנדומלית עם בחור חמוד שאומר לה, בטון אותנטי ברמה שלרגע חשבתי שזו בכלל אני שאומרת את זה, "נו כבר יש הערב משחק של מכבי". שרף לא נשארת חייבת ושואלת אותו "רוצה להתחלף?" ובמקום להמשיך "ושאתה תהיה זה שהדבר היחיד ששופטים אותך לגביו, גם אם גילית את האקדח המעשן של המפץ הגדול, הוא איך אתה נראה, ואז תדבר איתי על שופינג?!" – פולטת "ולעשות שופינג פנטסטי?".
קאט! העולם הפוך וכעת אוהד מכבי עושה "שופינג פנטסטי". שימו לב שאף אחד עדיין לא אמר לנו מהו שופינג פנטסטי והאם הוא מתקיים על המאדים ואם כן למה כולם לא פשוט מתים מחנק. ואז מתגלה המונח על דרך הדדוקציה – שופינג פנטסטי הוא שם קוד להתנהגות של חארות נרקסיסטים. ההוא מעיף על שרף ערימת בגדים ואחריה תיק ששוקל טון, מטריד אותה בשאלות טיפשיות, מרוקן אותה משמחת חיים ואז עוד מעז להתלונן. שופינג פנטסטי זה נורא! הסוף.
סתם נו, ההתנהגות של המכביסט הרי באה לחקות את התנהגותן של נשים בשופינג. כלומר, כל הנשים נהנות מההליך המחריד הזה שנקרא קניית בגדים, הן כל כך תלותיות שהן לא יכולות ללכת בלי "במבי" (בן הזוג שמקבל כינוי מסרס בהתאם למעמד), הן עיוורות – או שהמעמד מעוור אותן – לכל כאב או שעמום שבמבי עלול לחוש, וחוץ מזה הן בעיקר מטומטמת ומעצבנות. כן, זה נראה לי פחות או יותר מדויק.
אבל בעצם, למה להיכנס בקופירייטר של קניוני עופר? הרי בטח מדובר במוח סופר מחתרתי שידע שאין דרך אחרת להציב מראה מול הפרקטיקות המגוחכות שמשמרות את הנשים כילדות קטנות ודביליות שבמקרה, אם יש לצדן גבר, אז יש להן גם כוח כלכלי ששווה לנצל; לכן הוא עשה היפוך והפרכה של ההתנהגות המגדרית, ובכך עיקר וגיחך אותך, כך שלמעשה, הפרסומת מחזקת נשים, ולא מחלישה אותן. כן, ברור. השאלה היחידה היא איך כל החתרנות הזאת מתיישבת עם למכור בולמוסי קניות שרק מי שנמצא בצד הרושם יכול לכנות אותם "פנטסטיים".