כששמעתי שנאום הבכורה של ח"כ ד"ר רות קלדרון הפך לויראלי (מעל 116,000 צפיות ביוטיוב) לא חשבתי שאחת השאלות הבאות במורד הדרך תהיה כמה מהצפיות הללו הגיעו מיוניקים חרדים. הנאום העוצמתי ומעורר ההשראה שנדד בפייסבוק הפך, באופן ביזארי למדי, לאבן מחלוקת וכותרת חדשותית משונה. למה? תשאלו את הלובי החרדי.
אתר כיכר השבת (שזכה גם הוא לאחלה של קידום בעקבות הסיקור) העלה אייטם פרנואידי להפליא שנשא, תחת תמונתה של קלדרון, את הכותרת "איום קיומי: אוכלי נבלות לומדים תורה". אוי ווי, רק מהטייטל עף לי השביס. האיום הקיומי התורן, טען המאמר, טמון בהיכרותה העמוקה של קלדרון עם כתבי תלמוד, משנה וגמרא; כשקלדרון מדברת בארמית, היא מבצעת למעשה סיכול ממוקד
גילוי נאות – כבר שנים שאני מעריכה עמוקות את קלדרון, שהקימה במו ידיה את 'עלמא', בית מדרש ומכון ללימודי תרבות עברית בתל-אביב. משמעות הדבר היא שקלדרון סירבה להיכנע למונופול של הקהילה החרדית על היהדות בחסות המדינה. זה לא מעשה פשוט, על אחת כמה וכמה וכאישה. רק תשאלו את נשות הכותל, אם תצליחו לתפוס אותן בין מאסרים.
בריאיון מקסים מספר ישעיהו לייבוביץ (חפשו ביוטיוב אם הצלחתם להשתחרר רגע מההארלם שייק) כיצד באחד הוויכוחים שלו עם בן גוריון ביקש להבין מדוע ראש הממשלה החילוני מתעקש שלא להפריד דת ממדינה. הזקן ענה לו בצעקה "אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה!". ובכן, בן גוריון לא תיאר לעצמו שגם הדת יכולה לאחוז למדינה במקומות אסטרטגיים.
הוא הרשה איפוא לקהילה האורתודוקסית האשכנזית לקבל את הסמכויות שזו דרשה, בלי לחשוב על המחיר שהיהודים עצמם ישלמו. למשל – העובדה שרוב הישראלים היום לא יודעים שהתנועה האורתודוקסית היא החדשה ביותר מבין זרמי יהדות אשכנז: ראשית הגיעה תנועת החסידות, שהייתה הראשונה לקרוא תיגר על היהדות הרבנית-למדנית וגררה אחריה, כמובן, תנועת מתנגדים. כמעט במקביל הגיחה תנועת ההשכלה, ולא רחוק מאחוריה קמו הרפורמים – ורק אז, מאה שלמה אחרי החסידות, ומתוך בהלה עמוקה מכל התנועות החדשות האלו, קמה התנועה האורתודוכסית.
הפחד משינוי היה עמוק כל כך שהחת"ם סופר, ממבשרי האורתודוקסיה, הורה בצוואתו ליהודים להחרים לגמרי את סביבתם החיצונית, לא לדבר אף שפה פרט ליידיש ולהימנע מלימודים היות וכל מה שאדם צריך לדעת נמצא בכתבי הקודש. נשמע מוכר?
חרדים ליהדות?
העניין הוא שהאורתודוקסיה היא עוד זרם בדת שכולה ערב רב של זרמים, אשר תמיד השתנתה בהתאם לזמן ולמקום, ולכן הצליחה לשרוד. המונופול שניתן לאורתודוקסים בישראל מסכן את ההוויה היהודית ממש.
קלדרון לא נכנעת ללחץ החרדי, היא אישה יהודיה שלא מוכנה שיספרו לה שאסור לה ללמוד גמרא. הגישה שלה לכתבי הקודש מכניסה את האורתודוקסים ללחץ, אבל לא משום שהם חרדים ליהדות, אלא משום שהם חרדים לכוחם.
אלא שאולי אמורים להתקיים ביהדות מספר זרמים דומיננטיים במקביל. במילותיו של פרופ' יהודה באואר: "הסכסוכים הפנימיים הם אחד המאפיינים של העם היהודי. התרבות היהודית מבוססת על הניגודים הפנימיים הללו [...] אם תישלל מאיתנו היכולת המתמדת לריב –נחוסל". מה דעתכם על זה שם, בכיכר השבת?