אתמול התעורר העולם לחדשה מרעישה ומשגעת מבית היוצר של מגזין "ווג" העולמי. לא, זה לא שגליאנו מחליף את מגבעת הצילינדר בכיפה סרוגה או שלובוטין מעתיק את הסוליה האדומה לסנדלי שורש. תשעה-עשר עורכי ווג ברחבי העולם התקבצו, חרצו והוציאו הודעה לתקשורת – סקיני טיים איז אובר.
ההחלטה, כך מסתמן, הגיעה מכיוונה של עורכת המגזין אנה וינטור (לא בדיוק קוטלת צ'יזבורגרים בעצמה), והיא כוללת את ההתחייבות לא להעסיק דוגמניות צעירות מדי (מתחת לגיל 16) או, לשון ההכרזה, "כאלו שנראות כי הן סובלות מהפרעת אכילה". מעניין, איך באמת נראות נשים שסובלות מהפרעת אכילה? כולי תקווה שלגליונות חודשי הקיץ יצורף קטלוג בנושא, כך שנדע כולנו ממי להיזהר. חשוב רק שבווג יקחו בחשבון את הוצאות הדפוס, כי הקטלוג האמור עלול להתפרש על פני חמישה כרכים עבים.
רק לדוגמא, בשנת 1997 התקבלה לפנתיאון הפרעות האכילה המערביות האורתורקסיה – הפרעת אכילה שמקורה באובססיה למזון ואורח חיים בריאותיים. האורתורקסים מקפידים על מזון בריאות ומפתחים פרנויה בכל מה שקשור למזונות מבוססים קמח לבן, סוכר ושאר מרעין, יחד עם משטר אימוני כושר קפדני והימנעות מוחלטת מאלכוהול ועישון. רבים מהם מסתגרים חברתית בשל הסיכון להיתקל באוכל לא ראוי במסעדות וברים, או לאבד זמן מאימוניהם היומיים. שיעורי ההפרעה צומחים בקצב מסחרר באירופה וארה"ב. נראה שווג יכולים בכיף להמיר אובססיה אחת באחרת (כאילו שהן באמת כל-כך רחוקות זו מזו).
כי בעולם שבו כמעט לכל אישה שנייה יש סימפטומים בדרגות חומרה שונות של הפרעה אובססיבית הקשורה באכילה, נשים בכל משקל וגיל אפשרי יכולות ללקות בהן, ולא על כולן ייקל לאתר את הבעיה כמו על מי שמרעיבה את עצמה באופן עקבי שנה ויותר (אלו מהוות, אגב, נתח קטן יחסית).
הפרעות אכילה נובעות מהחפצת נשים ולא ממדדי BMI
לאחר שבווג איתרו את הבעיה בדימוי העצמי הנשי ("בחורות שנראות כאילו יש להן הפרעת אכילה") הם כמובן לא חוסכים מאיתנו את הפתרון: המראה הבריא. איך נראית אישה בריאה? לווג הפתרונים. "ווג מאמין שבריא זה יפה" (איזה סלוגן! שלכם מהבית?), הצהיר יו"ר ההוצאה לאור, והסביר כי הוא מבין שנשים רבות רואות בדוגמניות מודל חיקוי לחיים (נשים רבות אחרי גיל 14? באמת?) וכי המגזין מתחייב להפיץ דימוי גוף בריא. אבל כמו שאורתורקסים כבר מבינים, "המראה הבריא" הוא גולם שכבר מזמן קם על יוצרו לנשוך אותו בתחת.
יוזמת חוק הפוטושופ, ח"כ אדטו, מיהרה לשבח את ווג: "הם מעבירים את המסר – רזה זה לא יפה. ברגע שווג מוביל עמדה – כולם מתיישרים לפי הקו שלו". לא שזה מפתיע כשזה מגיע מפיה של אישה שלחמה כדי שכולנו נישקל כמו עגל-חלב על הסכין, אך קשה להתעלם מכך שכולם כל כך עסוקים בהתגוננות מפני המודל הרזה, שהם כבר פשוט לא יודעים מה יוצא להם מהפה. אבל היי, תנשמו, בשביל זה אני פה. אז לפני שאתם סוקלים את הבחורה הרזה הקרובה למקום מגוריכם, הקשיבו היטב, אני אומר את זה רק פעם אחת:
הפרעות אכילה אינן נגרמות בשל עוביו של מודל היופי. הן נגרמות בשל העובדה שאנו חיות בעולם המשדר לנו ללא הפסקה שהשווי האמיתי שלנו נמדד אך ורק לפי מודל יופי אחיד. מודל כזה מוכרח מעצם אחידותו להיות בלתי אפשרי לפחות ל-80% מהאוכלוסיה, שאיננה אחידת-מראה או גיל, ושכל תפקידו, למען האמת, הוא לגרום לרוב הנשים להרגיש לא ראויות.
הפרעות אכילה מתפתחות אצל ילדות שמרגישות לא מתאימות למודל שאיננו בשליטתן, ומנסות להחזיר לעצמן שליטה. הפרעות אכילה מתפתחות אצל נשים שיודעות שכל מה שיש להן זה איך שהן נראות, ומתחפרות בבושה כל הזמן. הפרעות אכילה נובעות מהחפצת נשים ולא ממדדי BMI. האם אתן באמת חושבות שהוספת עשרה קילו למודל היופי תביא לכך שייתנו לכן לחיות בשלום עם הגוף שלכן, שלא לדבר על להזדקן בתוכו? עוד לא הבנתן שהאנשים שמדברים על שינוי מודל היופי הם אותם אנשים שמתפרנסים ממכירת מוצרים שאמורים לגרום לכן להתאים אליו?
ווג רוצים להעמיד אייקון של אישה בריאה, אבל אישה בריאה באמת היא אישה שאיננה מרגישה פגומה, ואישה שאיננה מרגישה פגומה היא אישה שלא מרגישה צורך להתאים לסטנדרט כללי ושטוח שלא באמת קשור אליה; ווג וחברים עסוקים בייצור הסטנדרט הזה בדיוק. נראה את אנה וינטור פותרת את הסודוקו הזה.