לפני שבועיים קניתי טלוויזיה. זו הראשונה שיש לי, אחרי כמעט שש שנים שאני חיה בלי. עשיתי את ההחלטה באופן מודע ושקול, ספרתי את התקציב, מצאתי אחת שחורה וסקסית והבאתי אותה הביתה. 40 אינץ'. לקח לי בערך יומיים להפסיק להתרגש מהעיצוב שלה, ועוד יומיים להבין שאנטנה היא לא מילה גסה, ועל מנת שהיא לא תהפוך להיות תמונה על הקיר אני חייבת לחבר אותה לעוד כמה שקעים חוץ מלחשמל.
גיליתי את העולם הנפלא של ה-VOD כמו בריטי משנות השלושים שעבר בטעות דרך חור תולעת בזמן למאה ה-21. התמכרתי ל"אנטומיה של גריי" כמו לסם. אי לכך, הייתי עסוקה בסופ"ש האחרון להבין: מה כל כך מושך בקופסה הזו, או נכון להיום בפלטה הזו, שהסתדרתי מצוין גם בלעדיה תקופה לא קצרה?
נוכחתי לדעת שאלה השקרים שאני רוצה לצרוך, אותם היא מעניקה לי מלוא החופן. שקרים בדמות רופאים אטרקטיביים שלא מוותרים על בנות הזוג שלהם אפילו שהן בורחות, או צועקות, או שהאיפור שלהן נמרח. שקרים על אנשים ערכיים שלא משקרים אלא אם זה לטובת הכלל ולא מלכלכים על אחרים מאחורי גבם. שקרים על אנשים שבעזרת משפט קצר יכולים לצאת מהתסבוכת ברגע, אבל יעדיפו לשתוק כדי להגן על מישהו שאפילו לא כל כך אכפת להם ממנו, רק כי זה הדבר הנכון לעשות. זה נכון ל"סדרות-של-נשים" כמו "האנטומיה של גריי" וזה נכון לסדרות-של-גברים כמו "קליפורניקיישן". כשכולם יפים ומצליחים - ואפילו כשהם תבוסתנים עלובים - עדיין יש להם איזה משפט שנון לומר, והמצלמה מתמקדת במבט שובב שהופך אותם לנערצים שוב.
בלוטת זוגיות שבורה
ניסיתי להיזכר בבחור האחרון שיצאתי איתו, ואולי שניים-שלושה לפניו. אמנם הם לא היו רופאים, וממש לא דומים לפטריק דמפסי הידוע בשמו הנרדף "מקדרימי", אבל הם היו מאוד אטרקטיביים, חכמים לא פחות (צריך להיזכר לרגע שהוא שחקן ולא רופא) ומצליחנים. יחד עם זאת, משהו בסולם הערכים שם היה לא כל כך פוטוגני, וזה הרס את כל השוט. אדם שאחרי חודש של קשר חוטף התקפים פסיכוטיים, מנסה להתאבד או צורח על הדייט שלו שהוא חסר-תועלת, לא יכול לצפות שהיא תישאר שם, תלטף לו את הראש ותגיד: "הכל יהיה בסדר, נעבור את זה ביחד". מצד שני, אני כן מצפה שבחור שמגדיר את מה שיש לו עם בחורה כ"מערכת יחסים", יישאר שם גם אחרי שהוא רואה בה משהו שגורם לו לעקם את הפרצוף. כן, גם אם יש שם בחוץ עוד עשרים בחורות סקסיות, חכמות ו"ערות".
כשהתנתקתי קצת מדמפסי והאהבה הבלתי אפשרית שלו לבחורה הבלתי נסבלת ביותר ביקום, דיברתי עם חבר טוב, בחור סופר שווה שאני לא יכולה לדמיין עם חברה כי בלוטת הזוגיות שלו שבורה. "יש אלף תיירות כוסיות כאן, למה אני צריך לבחור?" הוא שאל, ולא הייתה לי תשובה טובה עבורו. חשבתי לעצמי שזוגיות עדיפה על הוללות חסרת תקנה כי היא מרגישה בטוחה, כי היא שומרת עליך, כי היא כמו אויר לנשימה כשאתה מרגיש את עצמך נושם לבד. אבל כל הטיעונים האלה לא רלוונטיים עבורו. הוא לא לבד לרגע.
אני לעומתו כן לבד, מול ד"ר שפרד שמציע נישואין לד"ר גריי, אפילו שהיא ויתרה עליו אינספור פעמים והבריחה אותו בצעקות ובטירוף. אז אולי, בבקשה, קרטל טלוויזיה יקר, תוכל להפסיק לשקר לי? כי כל כך קל לי להאמין לך, ומבלי לצעוק ולהיות מטורפת, אני מוצאת בכל פעם איזה ד"ר מקדרימי, ולאלה, תמיד יש בלוטת זוגיות שבורה.