בוקר אחד התעוררתי וקלטתי שהתרווקתי. ככה פתאום, כמו ילד שאך למד ללכת ופתאום מוצא את עצמו על עכוזו באמצע הסלון, בלי להבין מה בדיוק הוא עשה שגרם לו למעוד וליפול. מאז שאני בת עשרה, תמיד היה מישהו ברקע. גם אם לא היה שום דבר חדש ומרגש, תמיד היה איזה קשר ישן למחזר, טריינינג מרופט שלא באמת לוקחים לאמא לארוחת הערב אבל נעים להתכרבל בו בחורף. פתאום מצאתי את עצמי, רגע לפני 28, חזקה בזירת הדייטים עם אפס מערכות יחסים. מה לעזאזל הבעיה?
הדבר הראשון שבדקתי - טעות נפוצה של רווקות - זה "מה אני מחפשת". דווקא כאן פידבקתי את עצמי בחמישה כוכבים כי הדרישות שלי לא מעטות אבל בסך הכל ריאליות - בחור טוב, לא בטלן, שלא נוטה להכות את בנות הזוג שלו, אינטלקטואל, נעים לעין, איש תרבות, רהוט ומשכיל. בסך הכל הבחורים שאני פוגשת עונים להגדרות הנ"ל. אז מה בכל זאת לא עובד?
להלן אנקדוטה קצרה: חבר טוב הפגיש ביני לבין חבר אחר שלו. עושה רושם של רהוט, צ'ק. עושה רושם של נעים לעין, צ'ק. איש תרבות? צריך לבדוק אבל בשורה התחתונה, עובר מסך. הוא הציע שניפגש לדרינק, אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. עברנו את כל מילוי טופס ה-101 ביחד - אין אישה, אזרח מדינת ישראל, עושה מילואים. עושה רושם נורמטיבי וחביב. אבל איפשהו בוויסקי השני שלו, מצאתי את עצמי נלחמת בעוד שש זרועות שצמחו לו אלוהים יודע מאיפה. במקביל ניסיתי למצוא נימוקים שישכנעו אותו לרדת מהתכניות לישון אצלי, כשאנחנו מכירים בעצם קצת פחות משעתיים.
בדיעבד, גיליתי שהדבר הראשון שהוא אמר עליי לחבר המשותף זה שאני בטוח שווה סיבוב (וזה עוד נוסח מעודן). החבר יצא לטובתו ואמר שכל הגברים ככה. אין מה לעשות, גבר דבר ראשון מסתכל על המיניות שלָך.
מחפשת את החבר הכי טוב
בהתחשב בכך שאני מאמינה שזוגיות טובה מתבססת על קשר עם החבר הכי טוב שלי, פספסתי את הדבר הכי חשוב. ברשימת המכולת שלי של איך גבר צריך להיות כדי להיות איתי, לא ביקשתי שלא יבהה באחוריים שלי כשאני הולכת הביתה בלעדיו, ודווקא הייתי צריכה לעשות את זה. אני בעצם רוצה גבר שיחפש להיות ה-חבר שלי. כשזה לא קורה, אני נעלמת ומתחילה לצאת עם הבחור הבא, שעל פי הנורמות החברתיות המעוותות שלנו ובשל היותו נורמטיבי וחביב מרשה לעצמו לבחון את אותם הקימורים מאותן הסיבות הרקובות. דומה כי העניין הכל כך טריוויאלי בעיניי הוא עניין של מה בכך בציבור הפנויים.
אז המסקנה המתבקשת היא להישען אחורה ולהפסיק עם המשחקים המתישים האלה. כל הדייטים הראשונים האלה, שבהם אני אמורה לשכנע את הזכר המיוחם שמולי שאני משהו מעבר לחתיכת בשר, משעממים אותי למוות. אולי יום אחד אמצא מישהו שרוצה להיות בעיקר חבר שלי, ורק אחר כך מאהב. אם גם אני ארצה להיות חברה שלו, זכינו בלוטו. אבל בינתיים תחסכו ממני את הניסיונות, בסדר? אני מעדיפה לישון עם החתול.