כי דבר אחד כבר ברור לכל: הריח. הריח הרע, המושחת, ריחו של השקר. ריחה של השרלטנות. ריחם המגעיל של כל החצרות הללו, אני חוזר: כל החצרות הללו, ללא יוצא מן הכלל, שבקצה האחד שלהם זקן ובקצה האחר ארנק. קשר הון-גאון. זוהי סצנה בת כמה עשורים שהגיעה לשיאה בעשור האחרון ועכשיו מתרסקת לאיטה, למרבה השמחה. פעם מתרסק הטייקון ופעם הרב הסמוך על שולחנו. לו יתרסקו כולם. במהרה בימינו אמן.
נוכל, סכיזופרן או אדיוט?
אני ושכמותי איננו זקוקים לחקירות המשטרה ולכותרות העיתונאים. אנו עסוקים בלהקיא מהדברים האלה גם בימי שלום. אנחנו, שגדלנו בין החכמים וכבר ראינו בחיינו כמה רבנים וכמה אדמו"רים, יודעים היטב לזהות את השקר. אני מביט שנים על הסצנה הזו ומתבייש בה. לשם, למקומות הנוראים הללו, תבקשו לגרור את היהדות שלנו? את תורת ישראל? את אמונת החכמים?
השקר הוא מאוד פשוט: כל אדם שמקבל קהל שבא אליו בשל סגולות על טבעיות שיש בו – הוא או נוכל או סכיזופרן. אין באמצע. תאמרו: רגע, ואיך נדע אם הוא זה או זה? התשובה: לפי הכסף. אם מעורב כסף בסיפור – הוא נוכל. אם לא – הריהו סכיזופרן. יש אמנם מקרים מסויימים שבהם הרב הוא כל כך חדל אישים עד שהוא מתחיל להאמין בשקר של עצמו. כן. זוהי ללא ספק סוגה שיש בה כדי לנחם: הוא לא נוכל או סכיזופרן, הוא אידיוט.
תאמרו: אז איך זה כל כך הרבה אנשים עשירים, חשובים ובעלי מעמד נוהים אחרי רבנים כאלה וממלאים אחר מוצא פיהם? והתשובה היא: היא הנותנת. בעלי הממון הללו, שברובם הם טיפשים גמורים בעלי כשרון ו/או מוטיבציה לכסף גדול, הם אלו שמובילים את הסצנה הזו. הם, בילדותיותם, מפתחים תלות בדמויות כאלה ונכרכים אחריהם. תאוות הממון שלהם משתלבת עם תאוות הממון של הגלימה שלמולם וביחד נוצרת סצנה. ההמון הטיפש מביט בעשירים ונוטה להאמין שהם עשירים גם בגלל הקשר שלהם עם הרב. הם לא מבינים שהללו לא עשירים בגלל שהם הולכים לרב. הם הולכים לרב בגלל שהם עשירים. כך נוצר מעגל קסמים.
כאן צריך לומר עוד משהו. כשמסתכלים היטב על החצרות הדוחות האלה, רואים כמעט תמיד במרכז איש עדין, סגפן, ביישן, צנוע המוקף בחבורת בריונים מושחתים. הנטייה הטבעית היא לבצע את החלוקה. הרב הוא האיש הקדוש, הנבדל, המורם מעל, ואלה שמסביבו משחקים בו כיד האינטרסים שלהם. ובכן, זוהי טעות נפוצה. זה תמיד מתחיל מהאובייקט עצמו. הוא הרמאי. הוא המושחת. אלה שסביבו עושים את מלאכתם נאמנה. הם עובדים במשרה מלאה בתור נוכלים. זהו משלח ידם. הוא זה שיודע כיצד הוא מוליך באף אנשים מסכנים, טיפשים ותמימים. הוא זה שתאוות הממון מנהלת אותו ומוליכה את ימיו ולילותיו. הוא הוא המושחת.
עכשיו, עכשיו אולי יירגעו קצת החצרות האלה. אולי יהיה קצת סדר. אולי ישוב מעט מכבודה של אמונת החכמים הטהורה והיפה, שאין בה שום דבר תועלת חוץ מכבוד התורה וקידוש שם שמים.
ובעצם, במחשבה שנייה, מה פתאום. אין שום סיכוי. מים רבים של אלף אלפי חקירות לא יכבו את האהבה שאוהב בעל הממון את הרב שאומר לו: לך על המכרז הזה. אתה לוקח אותו. ובסוף הוא באמת לוקח אותו (כי סטטיסטית, מישהו הרי חייב לקחת אותו). נהרות לא ישטפוה. כל עוד יש כסף בעולם – יהיו "מקובלים" בעולם. אני ושכמותי ניאלץ להתרגל.