בעיתון דווח על המערכה הקרבה ובאה עם סוריה. צוטט ראש הממשלה שאומר שאם נותקף נגיב בזעם, צוטטו שרים אמריקניים, בשמותיהם, שמצדדים בתקיפה, צוטט הנשיא אובמה, צוטט שר החוץ הסורי שמגיב לאיומיו. כולם צוטטו בשמותיהם ובתאריהם, ורק אחד צוטט בלי שם ובלי תואר, בלי יחוס ובלי תמונה: זה שאמר שאם ארה"ב תתקוף בסוריה, תתקוף סוריה בתגובה את ישראל. הוא, צוטט כ"גורם בכיר". גורם סורי בכיר מאיים לתקוף את ישראל.
גורם בכיר? מיהו הגורם הבכיר? בהחלט יכול להיות שזה בשאר אסד עצמו שאמר את הדברים, אוף דה רקורד, כמובן, לצבי יחזקאלי. אולי זה בכיר אמיתי בממשל הסורי שאמר את הדברים לייחוס, אבל התקשורת הישראלית העדיפה שלא לחשוף את שמו כדי לא ליצור פאניקה מיותרת? אולי. סביר יותר להניח שלא היה גורם כזה. הגורם הוא גורם עיתונאי סורי, שזרק דברים ברוח זו, הסוכנויות ציטטו אותם, בארץ זה התחבר לאווירת ההכנה לפאניקה שכבר שוררת ממילא, וביחד נוצרה ידיעה.
ידיעה שאין בה ממש. אין בה כלום. אין איום מהותי על ישראל. נקודה. כל דרדק יודע שיכולותיה של סוריה ידועות היטב לצה"ל, שצה"ל ערוך מולן ושבכלל לא מדובר בימים אלה על תקיפה סורית במונחים מעשיים. רק תיאורטיים, וגם זה כחלק מתפיסה כוללת, דמיונית בחלקה, הגורסת כי כל ערס שמקבל אגרוף מאמריקני, מחזיר בתגובה אגרוף לישראלי. כי הם החזקים ואנחנו המטרה הקלה, כי בלה בלה בלה ובלה בלה ובלה.
כל אלה אולי נכונים, אבל לגבי השורה התחתונה אין כל ספק: ברור שהעיתונות מייצרת פאניקה מיותרת ועוד יותר ברור שהעיתונות לא מייצרת בימים אלה את מה שהיא הייתה מסוגלת לייצר - רוגע עורפי מתון, שמניח לממשלה ולצה"ל לעשות את מה שהם צריכים ולהיערך למה שהם צריכים.
שבט אמאל'ה
במקום זה, צריכים שרים להשיב על שאלות כמו: "האם תהיה תקיפה?" אם יגידו "לא", הם ייתפסו כלא אחראיים, אם יגידו "כן", דודה מינה תקבל במקום התקף לב. על כן הם אומרים "אולי", ואז, מה שיוצא זה שהם גם נתפסים כלא אחראיים וגם דודה מינה מקבלת התקף לב.
למה כל זה קורה? גם כי אין משהו יותר טוב לעשות, על כן למה לא נזרע קצת פאניקה ונקים חמ"ל ורצפי שידור וכל מיני דברים מהסוג הזה, אבל גם בגלל עוד סיבה, שמי שמקפיד לקרוא את הטור המשובח הזה מדי שבוע, מכיר אותה היטב: האנשים שעושים את העיתונות שייכים הרי לשבט החמוד, ההיסטרי, המבוהל שפרוש בין הירקון לים. זה השבט שמוכן בקלות לשכוח את אוסלו ואת ההתנתקות ועוד כמה תאונות שבדרך, אבל לא ישכח לעולם את פאניקת מלחמת המפרץ הראשונה ואת ההומאז' שעשתה לה השנייה. שבט "אמאל'ה" נערך בימים אלה לאיום הטילים הסוריים ועם שלם, רגוע כמו פרוסת געפילטעפיש לחג, נדרש להיכנס עבורו לפאניקה.
אז יאללה, תפסיקו. הכל בסדר. אין איום סורי ואין פאניקה. שנה טובה ומתוקה.