מה בדיוק "לא ככה"?
מעל עמודים אלה, כתב אתמול ידידי זוהר ישראל מאמר נחמד שבו הוא תהה מדוע כל הזמן מאחלים לו, כתושב תל אביב, טילים על הראש. "אני לא מרגיש אשם במה שקורה לכם", כתב זוהר, "כשם שאתם לא אשמים בפיגועים שאירעו בעבר במרכז תל אביב. די כבר עם זה". צודק זוהר ישראל בטיעון העקרוני, כי די כבר עם הדרישה המופרזת ממי שמזלו שפר עליו להכניס את עצמו בכוח לאווירת הסכנה. הוא רק טועה בדבר אחר, והוא הסיבה המדוייקת העומדת מאחורי הכמיהה המחוצפת של כל כך הרבה ישראלים ל"טיל אחד על תל אביב". לא. זה לא בשביל הסולידריות. זה בשביל דבר אחר לגמרי.
העולם ממילא עצבני עלינו
למה באמת לא מפציצים את ההלווייה של ג'עברי, שכל משתתפיה הם לוחמי חמאס ותומכים אקטיביים בהשמדת ישראל? כי זה בניגוד לכללים הגורסים שמכבדים את המתים? שטויות. אין כללים כאלה בלוחמה הזו.
אז למה בכל זאת?
מפני שכבר קרוב לארבעים שנה אנחנו חיים על פי הקוד הבלתי כתוב והבלתי ברור שבפיה של אורלי וילנאי נשמע כך: "זה לא ככה". למה לא הופכים את חיי העזתים לגיהינום בלתי נסבל? כי "זה לא ככה". למה לא מנתקים את זרם החשמל לעזה, פעולה אלמנטרית שאין עמה אפילו הרוג אחד? כי "זה לא ככה". למה לא שבים ומיישבים את גוש קטיף? כי "זה לא ככה". למה לא נכנסים קרקעית ועושים סדר בסגנון חסר פרופורציות של שנות ה-50? כי "זה לא ככה".
ובעיקר: למה החמאס והארגונים הקיצוניים ממשיכים בירי? איך זה שהם לא מפחדים מהתגובה הישראלית, מדינה שיש לה חיל אוויר? כי הם יודעים שאצלנו יגידו: "זה לא ככה".
טיל בתל אביב, ונפסיק להגיד "זה לא ככה"
האם אני חושב שצריך להפציץ את ההלווייה של ג'עברי? לא ולא. למה? כי "זה לא ככה". כן, גם אני קורבן של הרטוריקה השלטת פה מאז התקבלה ההחלטה, אי שם ב-1969, כי מכאן ואילך, אחרי שכבר גירשנו באכזריות כך וכך ערבים בשיעור שיספיק לנו לשכן את מירב אנשי הסגל של אוניברסיטת תל אביב – נהפוך לנאורים.
גם אני נרעד מעצם המחשבה על כך וגם אני מבין כי אני לא מבין. אני רק שואל, מה בדיוק עומד מאחורי ה"זה לא ככה" הזה, ומשיב: כלום. מאחורי ה"זה לא ככה" עומד "זה לא ככה".
ובכן ביום, זוהר ידידי, שייפול חס וחלילה טיל על תל אביב, מולדת ה"זה לא ככה" – נפסיק, אורלי וילנאי ואני ואתה להגיד "זה לא ככה" ונתיר בידי ממשלתנו וצבאנו את קשת השיקולים הרחבה, זו שמביאה בחשבון גם פעולה נחרצת, ואז, אולי, יהיה שקט פסטורלי בדרום.