לשימי יש זקן גדול, מסתער על פניו ומגיע עד בטנו. טוב, הוא רב ומורה וחשוב שיהיה לו זקן. לשימי היה זקן ענק עוד כשכולנו היינו נערים וגילחנו את זקנינו. לא כי הוא היה צדיק או דתי יותר מאיתנו. שימי גידל זקן ענק כדי להסתיר את הצלקת. במדורת ל״ג בעומר של שנת תשמ״ב, כשהיינו בני עשר בערך, שימי התקרב מידי למדורה כדי לדחוף פנימה קורה שהייתה הרבה יותר גדולה ממנו. בעוד הוא עומד ודוחף וכולם מסביב מעודדים אותו, נפל גוש בוער מראש המדורה למרגלותיו, האש נתפסה במכנסיים מבלי שהוא הרגיש, ותוך שלוש שניות הוא הפך בעצמו למדורת ל״ג בעומר. שלושה חודשים בהדסה ושבעה ניתוחים החזירו לנו את שימי המתוק, אבל מאז בשכונה של שימי יש מדורה קטנה מאוד ולשימי יש זקן גדול. להסתיר.
אם אני רומז בעדינות שאולי צריך לבדוק שוב את נושא מדורות ל״ג בעומר? לא. אני לא רומז, אני אומר במפורש ובקול גדול. וגם לא לבדוק מחדש אלא לבטל. צריך לבטל מיידית את החג הזה כפי שהוא נחוג היום.
לשלם את המחיר
ל״ג בעומר כיום המדורות הלאומי הוא דבר שצריך להיעלם מן העולם. הוא חסר משמעות, יהודית, ישראלית או אחרת, הוא המוני, נטול חן ובעיקר מסוכן מאוד.
מסורת, גם אם משמעותה קלושה ורעועה, היא דבר יפה ומחמם לב. תשאלו את טוביה החולב. אני לא מתנגד, למשל, ואף תומך בחום בתהלוכות חב״ד של ל״ג בעומר. אלה תהלוכות ססגוניות סביב עולם התוכן היהודי שנהגו בידי הרבי מלובביץ׳ וחוברו ליום הזה דרך אלמנט הזכרון של זה שנפטר ביום הזה, רבי שמעון בר יוחאי. יפה. אפשר גם להרים איזו מדורת שמן מרכזית, מפוקחת, המאורגנת בידי מבוגרים, כמובן, במרכז שכונה או יישוב ובנוכחות כבאי מפקח.
אבל המנהג הנפוץ, לפיו כל הילדים המופרעים בשכונה מתחילים במסע סיכון עצמי ומביאים לשיא את התהליך במדורת ענק שכונתית בואכה מחלקת פלסטיקה ילדים הוא דבר מיותר שצריך להיעלם.
וכן. אני מוכן לשלם את המחיר של היעדר תכני ל״ג בעומר מלוח השנה של ילדינו. כי מהם תכני ל״ג בעומר? הרוב אינם יודעים ואלו שיודעים נוטים לערבב חמישים דברים יחדיו: בר יוחאי, בר כוכבא, תלמידי רבי עקיבא, ספירת העומר, בלגאן גדול.
צריך לומר שתכני היום הזה הם דתיים ותלמודיים הארד קור וקשה מאוד להעביר אותם להמון. גם אם כן, הם לא כה חשובים וכה עקרוניים. וגם אם כן - המחיר של ילד אחד שמסתכן בפגיעה גופנית הוא יקר מידי בשביל זה.
בקיצור: רדו מזה. בואו לתהלוכת חב״ד הסמוכה למקום מגוריכם והמתינו בסבלנות לחג המקסים שכבר עומד ומחכה אחר כתלנו, ללא אש וללא סיבוכים: חג מתן תורתינו, חג השבועות.