חברים, בואו נעשה הסכם קטן, טוב? אז ככה: אם אתם מאלה שחיסנו את הילדים נגד פוליו, או שלא חיסנו מפני שלא היה זמן או שחופש עכשיו או שעדיין לא הספקתם ואתם גם בדרך כלל נוטים לזלזל קצת בנושאים כגון אלה – הכל בסדר. אין לי בעיה אתכם. נמשיך להיות חברים.
לעומת זאת, אם אתם מאלה שלא חיסנו את הילדים בגלל שהנגיף-הזה-מסוכן-ואחד-למיליון-עלול- ללקות-במחלה-כתוצאה-מהחיסון-וגם-כך-מטרת-החיסון-היא-רק-למנוע-הדבקה – עזבו, אין לי עניין אתכם. לכו תהיו חברים של אנשים שמבינים יותר טוב ממשרד הבריאות.
לכו תאזינו לשכנות המודאגות, לעיתונאים חסרי האחריות, לעמותות תמהוניות. לכו. עזבו אותי לנפשי. אני ודומיי, האנשים הנורמליים, נמשיך לעשות מה שאנחנו עושים במקרים כאלה: נעשה מה שד"ר גריידינגר אומרת. ד"ר גריידינגר היא רופאת המשפחה המסורה והיקרה שלנו בקופת חולים כללית. מעת לעת אנחנו נפגשים איתה ועושים מה שהיא אומרת. למה? כי היא רופאת המשפחה שלנו. בנושאי רפואת שיניים, לעומת זאת, אנחנו עושים מה שד"ר מורגוליס אומר לנו. ביטוח? רמי פוגל. אינסטלציה? עמי. פדיקור וקוסמטיקה? סיגל גבריאל. וכן הלאה. אנחנו אנשים נורמלים.
רגע: ואולי גריידינגר מקבלת טובות הנאה מחברות התרופות? ואולי פוגל מקבל עמלות מנופחות מ"הראל"? סיגל מ"רבלון"? זהו, שלא. אנחנו לא עסוקים בשאלות כבדות המשקל הללו. אנחנו פשוט עושים מה שאומרים לנו, כי אנחנו נורמלים. לא אובססיביים, לא משועממים ולא משוגעים.
מאותה סיבה בדיוק, הילדים שלנו מקבלים כל חיסון שמוצע לנו. יש פנקס חיסונים יפה והוא הולך ומתמלא. ואנחנו שמחים וטובי לב ומזג, וכשיש קבוצה בפייסבוק שמתחילה במילים "כל האמת על..." אנחנו נסים על נפשנו בבהלה אל עבר המקום הטבעי שלנו, זה שרואה בכל החשיפות הדרמטיות הללו פירות של שעמום וחוסר עניין בחיים. מול ביתנו גר זוג הורים שלא מחסנים את ילדיהם מתוך עיקרון. חי נפשי שאני אוסר על ילדתי להתארח אצלם. מי יודע. אולי יש במקפיא חלקי גופות. אלה אנשים לא נורמלים.
מה שלום אלביס פרסלי?
כמונו, גם רוב אזרחי המדינה הם אנשים נורמלים וטובים. הם חפצים בכל ליבם לעשות את מה שאמר להם רופא המשפחה לעשות, אבל הם גם צופי טלוויזיה ובטלוויזיה הם ראו משהו על כך שהחיסון הזה מסוכן, והם בסך הכל הורים, והם מודאגים, ופתאום כל המדינה הופכת לשבויה בידי קומץ משוגעים. בדיוק בשביל זה אני כאן, יקיריי, כדי להחזיר אתכם לשפיות ולבקש מכם לחסן מיידית את ילדיכם.
כי בכל הסוגיה הרחבה הזו, של "אינפורמציה רפואית ממסדית", אני משתדל להפעיל שכל ישר. כשמפעילים שכל ישר מבינים, שמה שצריך לחפש במהלך הדיון הזה, זה, בפשטות, את האינטרס. אחד מהצדדים משקר אותנו. השאלה היא מי מהם. ובכן, בואו נחפש למי יש אינטרס לשקר אותנו. למשרד הבריאות, על מאות עובדיו? לא נראה הגיוני. נכון שישנה אפשרות לחשיבה קונספירטיבית על שוחד ואינטרסים של יצרני תרופות ובעלי הון, אבל תסכימו שזה לא נראה סביר. בסך הכל, יעל גרמן היא לא בדיוק בעלת הפרופיל העברייני הקלאסי וגם רוני גמזו לא בדיוק מתרועע עם עבריינים מחוץ לשעות העבודה.
בצד שכנגד, לעומת זאת, זה סיפור אחר לחלוטין. שם יש אינטרס מובהק. הצורך לבלוט, להיות מישהו, להפיח חיים בעמותה מקושקשת, לתפוס מקום, להרגיש חי, לנתב את האו.סי.די. לאנשהו, להמשיך בהקרנת הסרט בו הם חיים.
אז כן. תמשיכו להאמין למטומטמים שיודעים שפלואוריד זה בעצם ציאניד ופלדה מסרטנת ואספרטיים מוחק את הזיכרון וחיסון נגד פוליו גורם לשיתוק. רק תשאלו אותם בהזדמנות למה לקח לנהג של רבין כל כך הרבה זמן להגיע לאיכילוב ואיך זה שבחולצה היו שלושה חורי ירי ומדוע לי אוסוולד צעק "סרק סרק" ומה שלום אלביס פרסלי הקשיש במקום בו הוא חי.
ואנא, לכו לחסן את הילדים. אל תהיו טיפשים.