הרבנים קצת התכווצו בכסאותיהם, החוקרים הכינו את ניירותיהם, אחת מהם, פרופ' אמית, החלה להשיב ואז התפתח ויכוח וראש הממשלה התעקש, ושוב חזרו לטקסט ושקעו בו ועוד שקלא וטריא ושוב ויכוח. העיתונאים כבר מזמן הלכו להם אבל השולחן רגש וסער לעוד שעתיים תמימות. וזהו. להתראות בפתיחת ספר ויקרא.
חוג התנ"ך בבית ראש הממשלה הוקם ביוזמתה של הגברת שרה נתניהו לזכר אביה שמואל בן ארצי ז"ל שהיה איש תנ"ך ומורה לתנ"ך, ואביהם וסבם של חתני תנ"ך למכביר. ראש הממשלה מתייחס לעניין בחרדת קודש. הוא מתמסר, יושב שעות על גבי שעות במלוא שימת הלב ואף חופר לא מעט בשאלות ומתעקש לקבל תשובות. השבוע התקיים המפגש השלישי. זה ימשיך כי זה מוצלח מאוד וזה ימשיך גם מעוד סיבה: בבית ראש הממשלה של מדינת ישראל צריך להיות חוג תנ"ך. נקודה.
ישבתי שם ולא ממש הקשבתי. זאת אומרת, היה מאוד מעניין ואפילו מרתק, אבל אני הקטן הייתי שקוע בדברים אחרים לחלוטין. אותי עניינה הסיטואציה. הבטתי סביבי אל האנשים שישבו מסביב לשולחן. הרב לאו והרב מידן והרב קצין והרב פרץ ופרופסור איש שלום ופרופסור בר אשר ופרופסור אמית ושנאן וגולדברג שחלקם דתיים וחלקם לא; ואבשלום וג'קי וד"ר מיכה ואפרת, ואורי וסיון ואמנון ועוד כל מיני רבים וטובים ופתאום הבנתי שיש אליטה בישראל. האנשים הללו המנויים כאן אינם צריכים את הסכמת איש למעמדם ולתפקיד שהם נוטלים בעיצוב העם הזה. הם הרי כבר שנים שוחים בבריכה הזו ועושים בה חיל. אבל משהו בכינוס המשותף הזה שלהם גרם לי לתחושה טובה מאוד.
אתם רשאים להמשיך להתגעגע לרבין
האמת היא שלא צריך להתבייש ואפשר לומר זאת בבירור: במשך שנים התרגלנו לחשוב כי האינטלקט הישראלי מכונס אי שם במחוזות החילוניים וכל השאר הוא רק קישוט נחמד. בשקט ובביטחון, בתהליך זוחל אבל יציב מאוד, נעה המטוטלת לכיוון מזרח ופתאום אפשר גם אפשר לראות את התרבות הישראלית גם ללא אליטות חילוניות ישנות, אבל אי אפשר לראות אותה ללא חבורת האנשים שישבה מולי ביום שלישי.
אבל זה, כאמור, אינו חידוש גדול. הרי ברור כי כך היה לעולמים. דרכם של עיוותים להיות מתוקנים, היסטורית. החידוש הגדול היה טמון במקום שבו נערך האירוע הזה ובאלה שאירחו אותו. בואו נאמר את האמת: ראש הממשלה אינו דתי. נהפוך הוא. לתפיסתי, נתניהו הוא אפילו מאוד חילוני. הוא גם מעיד על עצמו שגדל בבית ובסביבה חילוניים אקטיבית, חילוניים כאמירה. הבעיה היא שהוא מאוד מאוד יהודי.
בנימין נתניהו שייך לזן מאוד נדיר בחברה הישראלית: הוא חלק מאליטה מאוד חילונית אבל מאוד יהודית. מבחינה זו הוא העתק של אביו, פרופסור בנציון נתניהו ז"ל, ושל מנהיגים רוויזיוניסטים אחרים. הוא שומר על מרחק רב מיהדות ההלכה עליה גדלתי אני, למשל, אבל חי בתודעה יהודית, היסטורית, תרבותית ומנטלית עזה מאוד. כשזה בא ביחד עם תודעת התנ"ך של משפחת אשתו ועם בניו שממשיכים אותה בתמיכתו, נולדת פתאום תמונת אצולה שאותי מרגשת מאוד.
בבית ראש הממשלה בן גוריון היה חוג תנ"ך קבוע. גם בבית מנחם בגין. בבית כל השאר לא, כמובן. אתם רשאים, כמובן, להתגעגע לרבין או לאחרים ככל שתחפצו. אבל אני ישבתי השבוע והבטתי בראש הממשלה היהודי של ישראל מתווכח עם הרב לאו ושני פרופסורים בסוגיית מתי נכתב ספר שמות ולא יכולתי שלא לחשוב: טוב שההגה בידיים של אלה. טוב שכך זה גם הולך להמשיך.