אבל אז הוא עוצר לרגע ושואל את עצמו: רגע, ומה עם הפלורליזם? ומה עם זכותו של כל אדם לחיות כפי שהוא רוצה? ומה עם קצת הכלה? ויותר, הוא שואל את עצמו, במה זה באמת שונה מכל קהילות הדוסים ומגבלותיהם והחרמותיהם והחומות שהם מקימים סביבם? למה שטריימל בשבת זה בסדר ושאל על הראש זה לא בסדר? למה בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות זה בסדר ומדרכות נפרדות זה לא בסדר?
שאלות חכמות, יש לומר. יש להן תשובות רבות, אבל הרבה יותר קל להתמודד איתן בעזרתו של החבר הדוס. הנה הוא לשירותכם.
כפעם בפעם פרסמתי כאן ובמקומות אחרים ביקורת נוקבת כנגד קבוצה בעייתית אחרת, והיא ערימת הרבנים עושי הנפלאות, בעלי הכוחות המיוחדים, אלה ש"רואים דברים מדהימים" ועצתם שווה זהב, אלה שמוקפים בדרך כלל בטייקונים מסופרים קצוץ ועושים ככל עצתם.
בכל פעם שאני מעלה עמדה כזו אני שומע את השאלה: ובמה זה שונה מהרבנים החרדים הרגילים? ומהרבי מבעלז? או מהרבי מליובאוויטש?
והתשובה היא אותה תשובה: חברים יקרים, אני דתי מלידה. כשאתה דתי מלידה ואתה גדל לתוך החוייה הדתית, חיי האמונה וההלכה, אתה מבין כל מיני דברים. אתה מבין, למשל, את הקשר וההתכתבות בין החוויה הדתית לבין הקודקס הדתי. אתה מבין עד כמה ההלכה נטועה בכל חלקיה של החוויה, ועד כמה החוויה נטועה בכל חלקיה של ההלכה. אתה מבין עד כמה האלמנט המסורתי והשמרני הוא מגדיר עיקרי בחוויה הדתית, אבל אתה מבין שהוא לא הכל; שיש גם היגיון והתפתחות ואפילו מעט עדכון, בשוליים.
לזהות את הנוכלים
אתה מבין היטב את הרעיון החסידי. אתה מכיר את עקרונותיו ויודע עד כמה הם הגיוניים ומשתלבים זה בזה. אתה מבין מה זה רבי (גם אם אינך חסיד) ומהם תפקידיו ויודע עד כמה המנוע שמניע את אמונת חסידיו בו הוא רציני ונטוע עמוק במערך אמונתי שגם אם יש בו אלמנטים לא רציונליים, הם חלק ממערכת מסודרת, מפוקחת ואמיתית.
אתה יודע להבדיל בין רבי שמספרים עליו שהוא גם עושה "מופתים" (גם אם אינך מאמין לזה, כמובן), לבין רבי שכל מה שמספרים עליו זה שהוא עושה מופתים; אתה יודע להבדיל בין החמרה הלכתית הגיונית שתפקידה לגדור פרצה ולהגביה חומה (גם אם אתה מתנגד לה ומסרב לקבל אותה), לבין הגזמה הלכתית פראית, לא מידתית ונטולת כיוון.
אתה יודע. אתה פשוט יודע.
ברבות השנים אתה יודע גם לזהות את הנוכלים. את המחורפנים. את הלא מדויקים. את אלה שהם אחד משניים: או כאלה שמבינים טוב מידי את השיטה ועל כן מנסים להשתמש בה ברוע לצרכיהם (בעיקר כוח וכסף) או כאלה שלא מבינים כלום, ממש כלום, ועושים נזקים איומים.
הרבנים עושי הנפלאות שייכים לסוג הראשון. נשות השאלים שייכות לסוג השני. אלה כמו אלה לא בקטע. אני, להבדיל מרוב הקוראים, לא מופתע כלל כשגוררים "רב מקובל" לכלא באשמת מרמה וגניבה ולא כשהורים טאליבניסטים מעורבים בשערוריות ובמעשי עוול לכאורה. אלה כמו אלה הם פסולת בערוגתה היפה של הקהילה הדתית.