מזה שש שנים שתכריך הדפים בתוך מעטפת הניילון המשרדית נודד במעלה ובמורד ערמה 2 על שולחני הדלוח. פעם הוא היה למעלה, מעל לחשבונות החשמל ודפי המשימות. אחר כך, עם תחילת החגים של תשס"ט, הוא עבר למטה, אי שם מתחת ליומן הישן ומעל שני הדיסקים. היום בבוקר בדקתי טרם צאתי את הבית: המעטפה של אביטל בדיוק באמצע. מעליו תדפיס תמונה נדירה של זאב ז'בוטינסקי, ומתחתיו חוברת רדיקלית ביידיש שמצאתי בארכיון שנזרק לרחוב.
להלן פרטים אחדים אודות ערמה 2. מדובר בערמת ניירות בגובה בעליה כשהוא עומד, הכוללת את הניירות והמסמכים הראויים להיכנס תחת הכותרת "לטיפול מיידי, בלתי ידוע ושונות". זאת להבדיל מערמה 1 הכוללת את מגוון המסמכים העונים לכינוי "לתיוק". ערמה 1 ממוקמת בפינת השולחן בצד ימין. מידי יום שישי אני נוטל ממנה נייר אחד, בדרך כלל תלוש משכורת, ומעביר אותו ביראת כבוד לכיוון הקלסר העבה עליו נרשם "מסמכים נחוצים". מתחת לתלוש המשכורת שנטלתי, מצויה בדרך כלל כתבה מרתקת או פיסת רכילות עסיסית שגזרתי מאיזה מקומון לתיוק. אני מתיישב לקרוא אותה ואז באה שבת ואני הולך לבית הכנסת. התיוק יחכה שבוע נוסף.
אז מה היה לנו שם?
ערמה 2, לעומת זאת, מעניינת הרבה יותר. היא כוללת ניירות המיועדים לטיפול מיידי. חשבונות למיניהם שיש לשלמם, דוחות חנייה, מכתבים שיש להשיב עליהם, הזמנות לאירועים שעדיין לא הוכנסו ליומן וכיוצא באלו. כמו כן כוללת הערמה מספר דוקומנטים נוספים, כפי אשר יפורט להלן:
צילום תעודת הזהות שלי, אם פעם אצטרך; החוברת הכחלחלה של הסכם ז'נבה מלפני 10 שנים, (שהרי איך אוכל לכתוב על הסכם ז'נבה ללא שאקרא את ההסכם?), תמונה של סבא שלי במדים כי פעם היה לי רעיון לכתוב משהו שקשור בו והרי זה לא שווה בלי תמונה; דף קשר של פורום שפעם הייתי חבר בו, כי יש שם שני מספרי טלפון שככל הנראה אצטרך בקרוב, אבל לא כדאי לי להזין אותם לתוך הסלולרי כי מי יודע, אולי לא אצטרך אותם, ולא חבל על המקום שהם יתפסו? 7 דיסקים מזעזעים שנשלחו אלי, שלושים דפים ריקים שפלטה המדפסת והם מצאו את מקומם לערמה 2 כי למי יש עצבים לתחוב חבילת דפים לתוך אריזת 500 דפים, זה תמיד נתפס בשוליים ומתקמט; עטיפת חיפוי של ספר ועליה טקסט שיש בו משהו מצחיק אבל אני לא מצליח להיזכר מה; מכתב תודה של שירן ממשרד ההפקות גאזז על השתתפותי בהתנדבות בספיישל ט"ו בשבט – אני לא יכול לזרוק דבר כזה. אולי פעם אעשה אלבום של מכתבי תודה? זה נורא יפה ונוסטלגי; תמונה מנובוסטי של אשה שמה זה מזכירה את אמא שלי אבל כל פעם אני שוכח להביא לה אותה; תדפיס אימייל ועליו תקציר קורות חייו של המהר"ל מפראג, פעם תחקירנית בערוץ 8 בקשה ממני שאמציא לה דבר כזה, היא אמנם כבר הסתדרה אבל מי יודע, אולי מישהו אחר בתעשייה יצטרך גם הוא את קורות חייו של המהר"ל; מכתב למערכת בגנותי ובגנות כתיבתי, ראיתי אצל עיתונאים גדולים שהם נוהגים לתלות את מכתבי הנאצה שהם מקבלים על קיר חדרם. לי יש בינתיים רק 8, נראה, אולי יצטברו עוד, נייר עם הנחיות כניסה לאתר הבנק באינטרנט, אם אשכח; טיוטת חוזה התקשרות עם זכיינית טלוויזיה, ההתקשרות לא יצאה בסוף לפועל, אולם תמיד טוב שתהיה על השולחן דוגמת חוזה; מילים של שיר; 196 ציורים של הילדה מגילאים שונים, 100 הזמנות לחתונת בתי, וכמובן, ערימת המסמכים של אביטל. עו"ד אביטל.
ערמה 2 מסודרת באופן כרונולוגי. זאת אומרת, כמידת העליונות כן מידת הדחיפות. למעלה למעלה – חשבונות טלפון טריים. למטה למטה – קורות חיים של בת דודה שנייה של גיסתי שמעוניינת בחצי משרה בארכיון של העיתון, אם צריך, כמובן. הבעיה היא שכאשר אני מחפש נייר דחוף כלשהו בערמה 2, אני עושה את זה בדרך הישנה והטובה של הורדת נייר נייר לערמה חדשה, נוספת, ואז הסדר משתנה קמעא: בראש הערמה – עטיפה של חטיף עם טעות כתיב נורא מצחיקה ובתחתית הערמה – חשבון חשמל דחוף, התראה לפני ניתוק.
ויש גם ערימה שלישית, כמובן: "לסריקה". ורביעית: "הנה"ח". וחמישית: "למיון".
הושיעו, יהודים. הלא תדעו כי חולה אנוכי? חיי משנים את סדרם ללא הרף. זה הופך אותם למעניינים יותר, פוריים יותר ואינטנסיביים יותר. למעשה, זה גם הופך אותי ליצירתי יותר. קחו למשל את העניין עם הדיסקים. סוד ההצלחה של ערמה 2 הוא באחידותה המלאה. רק הזהות המוחלטת בין הפריטים השונים היא שנותנת לה את היציבות ואת הלכידות הנדרשת כדי להחזיק מעמד. דיסק אחד בקופסתו יכול, איפוא, למוטט את המבנה כולו ולהפוך את שולחני מפינת תרבות ויצירה המעוטרת בערמות חן למהומה אחת גדולה. מה עושים? פשוט מאוד: דיסקים בערמה לעולם יבואו בזוגות. האחד ליד השני. כך נוצר משטח אחיד שעליו תונח בקלילות יתרת הערמה.
והנה עוד חידוש מן השבועיים האחרונים: עברתי לעישון סיגריות מגולגלות, מעשה בית. על כן לכל התפאורה המתוארת, עליכם להוסיף עוד עיטור קטן, והוא פירורי טבק, ניירות ופילטרים לרוב הנחים בשלווה על כל אלה. סדר צריך שיהיה.