הבוקר החליט שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב עודד מודריק להשית על הרב יאשיהו פינטו את העונש המירבי על פי הסדר הטיעון שנחתם עימו – שנת מאסר בפועל וקנס כספי כבד. גזר הדין ניתן והציבור החרדי שוב איבד אמון במערכת המשפט.
אני לא נמנה על חסידיו המובהקים של הרב פינטו. מעולם לא שוחחתי או נפגשתי עמו ולא זכיתי לקבל את ברכתו ואני באמת סבור שכל עבריין, גם אם פעל בכסות דתית או רוחנית, צריך לשלם את המחיר המלא. ועדיין, התחושה סביב העונש שקיבל גרמה לתחושות קשות אצלי בפרט ובציבור החרדי בכלל.
כמי שעקב במסגרת עבודתו העיתונאית אחר הדיונים בבית המשפט, גזר הדין הזה לא נותן לי מנוח. בתוך אולם המשפט התנהל דיון מתוח. מצד אחד, עמדו נציגי הפרקליטות שגילו עיקשות ונחישות, ללא כל כוונה להתפשר. והמצד השני, עמדו פרקליטי הרב וחסידיו הרבים. השופט שהאזין ברוב קשב לטענות שני הצדדים, היה נראה כמי שעדיין לא סגור בהחלטתו. ובכל זאת, הוכח לי שוב עד כמה מערכת המשפט הישראלית, המתבססת על תרבות המשפט ופסקי דין מערביים, רחוקה מכל תחושה של חמלה וצדק המופיעים רבות במסורת היהודית.
בשבועות האחרונים אולם בית המשפט היה גדוש בחסידים ובתלמידים החשים כי הם חייבים את חייהם, בעיקר אלו הרוחניים אך לא רק, לכבוד הרב. "בזכות רבי יאשיהו התקרבתי לדת״, אמרו לי תלמידים רבים והאמנתי להם. העדויות הרבות על מעשי החסד והנתינה האינסופיים של כבוד הרב, ללא כל רצון לקבלת תמורה, הרשימו את כל הנוכחים.
אנשים קשיי יום העידו בעיניים דומעות על מעשי הצדקה של הרב. ראשי ארגוני חסד הודו לו על פעילויות העזרה הנפלאות. אפילו עיתונאים ואנשי תקשורת הנחשבים לניטראליים, התרגשו למשמע תיאורי העדים. אבל שום דבר לא פרץ סדק בחומת הלב האטום. הלב המשפטי. התחושה הייתה שמישהו בפרקליטות או במערכת המשפט ירה קודם את החץ ולאחר מכן סימן את העיגול.
הסדר הטיעון כבר נחתם, כבוד הרב הודה במעשים ועדיין, בית המשפט היה יכול להקל בעונשו נוכח העדויות האלו. בית המשפט יכול היה להענישו בעבודות שירות או אפילו להסתפק בעצם ההודאה והעובדה שבייש עצמו בקרב תלמידיו ומאמיניו. אבל בסופו של דבר החליט בית המשפט להחמיר איתו, רק בגלל שהוא במעמד ציבורי גבוה למען ישמעו וייראו.
התנהל כאן מסע רדיפה ודמוניזציה של הרב, כאילו מדובר בעבריין צמרת. גם אם ההאשמות נכונות, ראוי היה להשתמש במידת הרחמים ולשקלל את כל הנתונים ולחמול על הרב, בני משפחתו ותלמידיו הרבים. כאן כשל שוב בית המשפט.