גם אחרי מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים נדמה שהתסבוכת הפוליטית לא מגיעה לידי פתרון והפלונטר ניצב ועומד בעינו. מצד אחד גוש הימין לא השיג את הרוב הדרוש להקמת ממשלה חדשה, ומאידך גם הגוש שכנגד שבעבר כונה בשם רל״ב - רק לא ביבי - וכיום במיתוג החדש, "גוש השינוי", אינו מצליח להרכיב ממשלה בראשות אחד המועמדים הניצבים בראשו.
במהלך מערכת הבחירות התייחס נתניהו למנסור עבאס, יו״ר רשימת רע״ם, כאל יריב פוליטי ואף הצהיר כי לא ישתף עימו פעולה משום שהוא מתנגד לציונות. ״אנחנו מתחרים על אותן קולות ואין סיכוי שנסתמך עליו להקמת ממשלה״, הצהיר ראש הממשלה בביקוריו ביישובים הערבים.
אולם כדי לפתור את התשבץ המורכב הזה ולהקים ממשלה, על כל אחד מהשחקנים מימין ומשמאל יהיה ״לשבור״ הבטחה פוליטית שנאמרה בתקופת בחירות, ונתניהו צריך להיות הראשון שעושה זאת בשל ההכרח להקים ממשלת ימין ועל מנת למנוע שיתוף פעולה אפשרי בין עבאס ללפיד.
במהלך הקדנציה האחרונה, הליכוד ועבאס שיתפו פעולה מתחת ומעל השולחן לא מעט פעמים, ועבאס אף טיפל בצורכי המגזר הערבי בעידודו של ראש הממשלה תוך מתן גיבוי מלא למהפכה בגישה אל מול ערביי ישראל.
אין כל סיבה שהשניים לא יידעו לעשות זאת גם כעת אחרי מערכת הבחירות הרביעית ובדרך להקמת קואליציה שתישען על רע״ם מבחוץ. לא רק ששילובו של עבאס אינו סותר את רוח הליכוד והימין אלא שזה אף ממשיך את רוח הסכמי אברהם מול המדינות הערביות והמוסלמיות תוך שיתוף פעולה בנושאים אזרחיים, כלכליים, ותרבותיים.
כי אם ישראל מסוגלת לעשות שלום עם מדינות המפרץ, שלא זנחו את הסוגיה הפלסטינית אלא דחקו אותה לתחתית סדר העדיפויות, כך אפשר לעשות גם עם מפלגת רע"ם שהולכת בכיוון הזה. זה הזמן של נתניהו לחזק אותו ולהקים קואליציה שתישען על מפלגתו מבחוץ תוך הזרמת תקציבים לשיפור חיי האזרח הערבי במדינת ישראל.
בעשרות השנים האחרונות הזניחו הפוליטיקאים הערבים את הצרכים האמיתיים של בוחריהם והעדיפו להתמקד בשאלות של זהות ותמיכה באויב הפלסטיני. בחברה הערבית הוציאו להם כרטיס אדום והעדיפו את עבאס שמקדם סדר יום אזרחי-חברתי ודואג לרווחת בוחריו ולהורדת הפשיעה במגזר.
רע״ם נחשבת גם לבעלת עמדות שמרניות בנושאי דת ותרבות ובמפלגות החברתיות רואים עימם עין בעין את אותן עמדות אידיאולוגיות בנושאים שונים. החרדים יתמכו במענקים לחברה הערבית וקידומה והערבים יתמכו בחוקי הגיוס, הגיור ובתקציבים לעולם התורה והישיבות.
טוב יעשה נתניהו אם לא יקשיב לבן גביר ויבהיר לו כי האפשרויות העומדות על הפרק הינן או קואליציית ימין בתמיכת רע״מ מבחוץ או ממשלת שמאל תוך הסתמכות על המשותפת. בעידן השלום האמיתי וברוח אבו יאיר, נתניהו והחרדים יכולים בשקט להסתמך על עבאס לרווחת כל המגזרים והמיעוטים.