בחיי, מכל הדברים שאפשר לבקש בעולם, הייתי רוצה להיוולד שמונה שנים קודם. להיות רווקה בת 26 וחצי בתקופה שבה כבר היו גלולות למניעת היריון, טלפונים ניידים שכל מה שאפשר לעשות בהם זה סנד ואנד, אולי קצת סנייק, וחשוב מכל: עדיין לא היה פייסבוק.
רק פדופילים, אגרופובים וסתם ווירדוס הסתובבו אז בצ'אטים ובאתרי ההיכרויות, ואילו האנשים הנורמליים נאלצו אשכרה לצאת מהבית ולהכיר במסיבות ובבליינד דייטים שחברים סידרו להם. לא שהיה קל; צריך לדעת לשחק היטב את הגיים כדי לחלץ מספר טלפון מבחורה על רחבת הריקודים, וגם מצד הבחורה מתבקש לעשות דברים שאני ממש שונאת לעשות, כמו להתאפר, ללבוש משהו צמוד, ולהעמיד פנים שאת קלילה ומעופפת כמו נוצה. בליינד דייט? בכלל נועד מראש לכישלון.
ועדיין, עד לפברואר 2004, ערב המצאת הפייסבוק, רוב הסיכויים היו לטובתי. ואם לא רובם, אז לפחות הרבה יותר מאשר היום, אפילו שכל יומיים מתחיל איתי בחור שקפצתי לו ב-people you may know. אפילו שהיום לא צריך לתחקר חברות אם המישהו ההוא תפוס, אלא פשוט להציץ שנייה בפרופיל שלו ולראות אם הוא in a Relationship. אפילו שהיום כבר אין מקום לטעויות, כשאפשר לבחון מאות תמונות של הבחור בדקדקנות ומכל זווית אפשרית – עם חולצה, בלי חולצה, כשהוא במיטבו וכשהוא מסטול בטיול בהודו – ורק אז לגבש החלטה חד משמעית אם הוא נסבל חיצונית כדי לצאת אתו לדייט. אפילו שמעולם לא היה פשוט כל כך לברר אם מישהו ער.
יותר גרוע מראיון עבודה
ועדיין, זה מעולם לא היה מסובך, מתיש ומשעמם כל כך להכיר כמו בסצנת הפייס. הדייט הוא כבר מזמן לא בליינד דייט, נכון, אבל מצד שני, הוא גם הרבה יותר גרוע מראיון עבודה. אין דבר משמים יותר מלהגיע לדייט וכבר לדעת אפריורית, הודות למידע שהוא מנדב על עצמו בפרופיל, מה הוא עושה, איזה מוזיקה הוא אוהב לשמוע, איפה הוא טייל בעולם, כמה אקסיות היו לו וכמה חולצות יש לו בארון (מתישהו באלבום השלישי או הרביעי הן מתחילות לחזור על עצמן לרוב אצל בנים).
אם גם הוא יודע עלייך כבר הכול, וקוטע כל משפט שני שלך ב"כן, ראיתי את זה בפייס" בלי להשאיר סיכוי לחפירה נשית שתעביר לכם את הזמן, עוברת בראשך המחשבה: "איזה סטוקר!". מנגד, אם הוא מתעניין ושואל על דברים שכבר העלית עליהם סטטוס בפייס לפני כמה חודשים ואף גרוע מכך, על משהו שצועק מתוך הפרופיל שלך כמו למשל מה למדת, את מתחבטת בינך לבין עצמך: אם הוא מעמיד פנים שהוא לא חיטט לי בפרופיל, אז הוא בחור צבוע; ואם הוא באמת לא טרח אפילו להציץ איפה למדתי, אז הוא בטוח רוצה בך רק לערב אחד, אחרת היה טורח ומחטט כמו שצריך. בקיצור, לא רציני הבחור.
אולי זו בסך הכל מישהי מהצבא?
ויש גם את העניין הזה, שאת יוצאת עם מישהו פעם-פעמיים ודווקא חושבת שהיה נחמד. אפילו ממש נחמד. ואז, כשאת חוזרת הביתה, לבדוק קצת הודעות בפייס ואולי להציץ גם בכמה תמונות שלו בפרופיל לפני השינה, מתחוור לך שהוא הוסיף לפני עשר דקות איזה בחורה ממש שווה לרשימת החברים שלו. אולי זו בסך הכול מישהי מהצבא, אולי זו אחותו החורגת מנישואים קודמים של ההורים, אבל לכי תדעי.
אולי בדרך הביתה הוא כבר עשה לייק למישהי באפליקציה Are You Interested? ברוב המקרים התחושות נכונות, ולמחרת את זוכה לקבל ממנו בפייסבוק הודעה צוננת שהיה נחמד וזה, אבל זה לא. לפעמים הוא משאיר אותך ברשימת החברים שלו, למקרה שבאחד הלילות הוא יראה בצ'אט שאת עדיין ערה. לפעמים הוא לא מתמהמה בלעשות Unfriend, אבל לרוב את מספיקה להקדים אותו בכך.
רק דבר טוב אחד יצא לי מהפייסבוק הזה, משהו שאולי מנע גירושין מכוערים בעוד כמה שנים. יצאתי עם בחור אחד שבועיים, היה מדהים. ערב אחד כשהייתי אצלו הוא הותיר את הפייסבוק פתוח בלפטופ והלך למטבח. אני עשיתי מעשה שלא ייעשה (ובכל זאת נעשה), הצצתי פנימה וראיתי בהיסטוריה שלו שהוא והאקסית ההיא, שהוא כבר שכח ממנה לגמרי, ממשיכים להתכתב על בסיס יומיומי (או ליתר דיוק לילי) ולהתוודות על רגשותיהם העזים אחד בפני השני.
נורא התרגשתי ממה שקראתי שם, היה ממש יפה. הלוואי ויכולתי לעשות להם לייק. לפחות אני יכולה להתנחם בכך, שבתקופה שבה נדיר למצוא את החצי השני שלך, עשיתי מעשה טוב ופיניתי את הדרך לאוהבים הצעירים, שכעבור כמה ימים חידשו כקדם את סטטוס ה-in a relationship.