בעוד שיש לי צל קלוש ביותר של מושג מה מעורר בקרבי משיכה עזה כלפי בחורים מסוימים, קל לי להצביע על משהו שעושה לי טרן אוף מיידי – שנתון לידה כמו שלי ומטה. אנו הבנות מתבגרות מהר יותר, והפער המנטאלי עם בני גילנו לעולם לא יתאזן. חוץ מזה, ליד מישהו שמתחיל להקריח, אנחנו נראות צעירות ורעננות מתמיד. מה שזה לא יהיה, תמיד כשהתחיל איתי מישהו בן גילי או צעיר ממני ולו בכמה חודשים, סירבתי באלגנטיות עם הצעה לנסות חיילות משוחררות.
כל זה היה נכון עד לפני כמה שבועות. הפתעתי את עצמי כשנעניתי לחיזוריו של בחור בן 24, שצעיר ממני בשנה וחודשיים שלמים. גיליתי את הירח ואת הכוכבים ואפילו נפט שבוקע מאחורי הבית שלי, ליד פחי הזבל. הנשיקה הראשונה אתו הרגישה כמו נשיקה ראשונה - מרגשת, מרטיטה, מביכה, ולא כמו הנשיקה ה-45 הראשונה שלו.
כשהוא התקשר, נימת קולו בכלל לא ניסתה להסוות את זה שהוא משתוקק לשמוע את הקול שלי. נהניתי לשוחח אתו במשך ארבע שעות בטלפון, אפילו שרוב הזמן הוא עשה חיקויים לא מוצלחים של נהג ברכבת ישראל או של אריק איינשטיין. העיניים שלו נדלקו בכל פעם שנכנסתי לאוטו, אפילו שזה היה באיחור קבוע של רבע שעה. המבט שלו אמר שאני הבחורה הכי יפה שהוא ראה. הוא כל כך התרגש כשהתכרבלנו בפעם הראשונה, ולא הפסיק לנשק לי את הצוואר ולהגיד שאני מדהימה. זה הרגיש כמו אהבת נעורים בתיכון. הזדמנות שנייה וחד פעמית להרגיש משהו באמת מיוחד ותמים.
נתקלת במונח "ארנונה"?
ניסיתי להעיף הצידה את המחשבות הרעות. שהוא עדיין גר עם ההורים ועושה תורניות על הרכב עם אחותו הקטנה, בעוד שאני כבר חמש שנים גרה לבד. שיש עוד שני שלישים של תואר ראשון לפניו, כשאני כבר בדרך לתואר שני. שאני עובדת במשרה מלאה והוא מעולם לא באמת עבד. שהוא מפנטז על מיליון ואחד דברים (לעמוד בראש מפלגה, להיות שליח ישראל באו"ם, להגיע לירח עד גיל 30 וכל מיני דברים שכנראה לא יקרו), ואני כבר מזמן נחתי על הקרקע והבנתי שבמציאות צריך להתחיל לשלם ארנונה מתישהו ולא מדמי הכיס.
ניסיתי פשוט ליהנות ולא לחשוב כמו בחורה, אבל זה לא הצליח לי. הקשר הזה הרי יסתיים בטח תוך חודשיים בגלל שאנחנו נמצאים בשלבים שונים בחיים וכל השיט הזה. גם אם אגלה סבלנות ואתעלם מהחששות, אז במקרה הרע הקשר יסתיים בעוד שנה, אחרי שיימאס לי להיתקל בפרצופים החמוצים של ההורים שלו בשבע בבוקר כשאני הולכת על קצות האצבעות מהחדר שלו לקחת מים מהמטבח, ובכל זאת מצליחה להעיר אותם. אני אנסה לרמוז לו בכל דרך אפשרית שהגיע הזמן לעבור לגור ביחד, אבל הוא יעדיף להמשיך לגור איפה שעושים לו כביסה ומקפלים אותה יפה. יש לו עוד כל כך הרבה חלומות להגשים, וזוגיות יציבה ממש אינה אחד מהם.
ולא שבחורים מבוגרים ממני זה יותר טוב
כשאני שמה על כפות המאזניים בחורים בני 30 ומשהו מול בחורים בני 20 ומשהו אני מוצאת שאלה נבלה ואלה טרפה. מצד אחד, הבחורים המבוגרים מתיימרים להיות מבוססים כלכלית, איתנים בדעתם, עצמאיים ובעלי רצון להכיר בת זוג לחיים. מצד שני, הם כבר ראו הכול ועשו הכול, ומאוד קשה לרגש אותם ולשחרר מהם משפט כמו "את הבחורה הכי חכמה ויפה ומדהימה שראיתי בחיי". הם אולי חושבים שאת כזאת, אבל הם לא יכולים להרשות לעצמם לגלות לך את זה, שלא יעלה לך לראש.
מאידך, הבחורים בני ה-20, עם כל ההתרגשות וההתלהבות שעוד אוחזת בהם, עוד לא יודעים מה הם רוצים, ולא מוכנים לקבל את זה שייתכן ונפל בחלקם למצוא כבר עכשיו. הם יכולים לפגוש מישהי שיש איתה כימיה מצוינת, מיליון נושאי שיחה, הקשבה הדדית, אהבה חזקה וסקס נפלא, ולא יודעים להעריך את זה. אין להם למה להשוות, למעט פנטזיות על בחורות עוד יותר מדהימות שבטח יכירו אחרייך. רק אחרי שהם ייחבלו וייבעטו על ידי שורה של ביצ'יות ממורמרות, אי שם בגיל 30, הם יסתכלו לאחור בתחושה של החמצה ויהפכו להיות בדיוק אחיהם הגדולים, המצולקים והחשדנים. אחרי שאוכלים כל כך הרבה חרא, מאבדים את חוש הטעם.
באשר אליי ולבחור שלי, נפרדנו אתמול. הוא הקדים אותי והגיע למסקנה שאני יותר בוגרת ממנו, שהוא לא יכול לתת לי מה שמגיע לי, שהוא מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה. אולי לטוס לשנה לגרמניה, אולי להמשיך לנהל מערכת יחסים מזוכיסטית בפייסבוק עם האקסית. אולי לנסות לצאת עם כמה ביצ'יות ואז להבין על מה אני מדברת.