לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי: "מה לא בסדר אתך, אישה?". אני הרי חיה בחברה מתקדמת, שבה לכל אחת מותר ללמוד קרוא וכתוב, להצביע בבחירות או לכל הפחות בלייקים, וחשוב מכל: להקיף את עצמה בידידים פלוס וללכת לשירותים לא רק עם חברה טובה. אז מה מונע ממני להתנהג כמו גבר-גבר? למה אני נרתעת מסטוצים, יזיזות או כל וריאציה של סקס נטול מחויבות לשם פאן טהור?
כבר שמעתי מלא סיבות למה אני כזאת, רובן ככולן הוצעו על ידי גברים. אמרו שאני מקובעת, שמרנית, לחוצה, ילדה טובה מדי, לא מספיק תל אביבית, לא מספיק שיכורה. חלקם, כמה יפה מצדם, אף הציעו את עזרתם האישית לתיקון המצב. כהרגלי העיקש להסתדר לבד, סירבתי לקבל אותה.
ובכל זאת, אחת מהאמירות הדליקה אצלי נורה אדומה לוהטת – זו שהכול נמצא בראש שלי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני בחורה די עצמאית, מגיל צעיר מאוד גרה לבד, רוכשת השכלה גבוהה, בעלת שאיפות קרייריסטיות, ופתוחה להמון רעיונות חברתיים. אז מה עובר לי בראש באמת, אם בעצם לא מדובר בסגירות מחשבתית בעלת מצע חברתי?
המוח הגברי פחות מפותח
תיאוריות הפמיניזם השונות תמיד התכתשו עם האבולוציה, והתעקשו מכל וכל שנשיות היא עניין של מגדר ולא של מין. בקיצור, התכחשות מוחלטת לביולוגיה. אכן, בהרבה תחומים אנחנו הוכחנו את עצמנו, ולא רק שהשתווינו לגברים אלא שבכלל התעלינו עליהם. אני עושה לגמרי לייק לשוויון בין המינים, אבל לשוויון מיני במיטה אני חוששת שלא נגיע בזמן הקרוב.
עד שיוכח אחרת, לגברים יש טסטוסטרון שמכווץ אצלם את מרכז התקשורת, שאחראי בין השאר על יכולת ההקשבה, ובמקביל מכפיל את גודלו של האזור במוח שאחראי על התשוקה המינית. עניין בסיסי זה כשלעצמו מייצר מצב ביולוגי בלתי נמנע שגברים ונשים חושבים, מתקשרים ומרגישים אחרת.
ואכן, הרבה מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי אצל הגברים האזור האחראי על רגשות (המערכת הלימבית) נמצא רק בצד אחד של המוח, בעוד שאצל נשים יש אזור רגש בשני צידי המוח. הווה אומר שנשים מגיבות רגשית לכל דבר, וזה כולל גם ובמיוחד סקס.
אם מוסיפים לכך את העובדה שבמוח הגברי יש פי 2.5 יותר מקום באזורים שאחראים על היצר המיני, ושבמוח הנשי יש מערכת רגשית גדולה יותר משמעותית, מבינים למה כל כך קל ופשוט לבחורים לעשות את ההפרדה בין סקס לבין רגשות, בעוד שאנחנו אוכלות סרטים.
יוצא אפוא כי לנשים יש בשלות רגשית גבוהה יותר משל גברים, ומכאן שיש להן גם נטייה בלתי נמנעת לא להפריד בין יחסים לבין מין. יש מצב שזו אפילו תפישה בריאה של יחסים. ואם כך, אני צריכה לנשום עמוק ולהירגע, אבל זה לא מצליח לי. אני מרגישה שהתרבות המודרנית והשוויונית לוחצת עליי להתכחש לטבע שלי ולא להגיד בקול רם שאני נורא רגישה ושסטוצים ישברו לי את הלב, עם או בלי הרבה אלכוהול. כי למען האמת, זו גם התרבות הכי גברית שהייתה בעולם אי פעם, והיא מאלצת בחורות בעל כורחן להתנהג כמו גברים.
בנות, אני פונה אליכן ומבקשת שתהיו כנות עם עצמכן, עד כמה אתן באמת בנויות לידידות פלוס או לכל סוג אחר של סקס נטול מחויבות? אתן אולי חושבות שאתן בנויות, אולי מישהו ניסה והצליח לגרום לכן לחשוב, אבל הביולוגיה שלכן חושבת בשבילכן. ולא, היא לא רוצה רק שתביאו צאצאים לעולם, היא גם רוצה שתהיו באמת, אבל באמת, שלמות עם הנשיות שלכן.