הי אורית,
רצינו לשאול אם את לא צריכה אותנו במקרה? אם תהית, אנחנו נמצאים בתוך הארגז הגדול באמבטיה, עם כל הקרמים והסבונים - זה שהמובילים הרוסים שלך כתבו עליו: "כוסמטיקה". נו, שיהיה.
ד"ש,
התחתונים שלך
* * *
תודה רבה, יש לי הכל: תחתונים, מסקרה, אפילו פניסטיל ג'ל. בתור אחת שעברה שלוש דירות תוך שש שנים – אני מצהירה בזאת שלמדתי מטעויות. אם בעבר התהלכתי בין הארגזים חסרת אונים, לא מוצאת את הידיים, את הרגליים ואת הפן, הרי שבמעבר הנוכחי כבר הפנמתי לקחים.
ראשית, ארגנתי שתי מזוודות מפוצצות לצליחת הימים הראשונים; פשוט ארזתי כמו לנסיעה של שבועיים לחופשה משפחתית ב... אתונה, נגיד. חה!
שנית, וזה העיקר: למדתי להאציל סמכויות - הפעם ארזו לי, פרקו לי, סידרו לי, קיפלו לי, ונחשו מה? אין לי טיפה אחת של ייסורי מצפון. אני לא מרגישה מפונקת לרגע, רק חכמה יותר.
לא רוצה להחמיא פה לעצמי יותר מדי, אבל איך בן אדם יודע שמצבו טוב יחסית? פשוט מאוד: חוץ מתחושה פנימית שהכל בסדר, לפעמים מספיק להעיף מבט באנשים סביבך כדי להבין היכן אתה ממוקם על הסקאלה.
וכשאני מסתכלת על אנשים בסביבתי הקרובה שעברו דירה בזמן האחרון – עם ילדים, אחרי שביזבזו את כל ימי החופש שלהם על יולי-אוגוסט ונשארו בלי טיפה אחת של אנרגיה לפרוק ולסדר - אני מבינה שאיך להגיד, פיצחתי את השיטה.
* * *
עוד לפני המעבר, החלטנו לקחת חברת אריזה. כלומר, המובילים גם ארזו לנו את תכולת הבית. אז בסדר, פה ושם מזרק אקמולי נדחף לתוך סיר, והכיתובים על הארגזים הרגישו כמו תעלול מילולי בשיר מזרחי; אבל למי אכפת, אם בארבע שעות האורזים הצליחו לעשות את מה שאני לא הייתי מספיקה בארבעה שבועות?
חסכו לי זמן ועצבים, וגם את התענוג לישון על ארגזים חודש לפני יום המעבר.
ואז ראיתי פוסט של חברת פייסבוק, על שירות של סידורי בתים. כבר שמעתי על השירות הזה לא פעם, וסברתי שמדובר בקונספט לעצלנים בלבד; מה הבעיה לסדר את הבית? כלומר, לא שהבית שלי מסודר, אבל לא חבל על הכסף? הרי אפשר לבזבז אותו על עוד זוג נעליים אחד או שניים או ארבעה, לא ככה? אכן, הכל עניין של סדרי עדיפויות.
העניין הוא שפתאום, בטיימינג השביר הזה של מעבר הדירה, השירות הזה נראה לי רלוונטי מתמיד. לצד תמונות של מאות פריטי לבוש מקופלים בארונות כמו חיילים, המליצה חברתי על שתי בנות שמארגנות את כל הבית בתוך שעות - ואני חשבתי: למה לא?
הרי אף פעם לא הייתי מהמסודרות והמאורגנות; הדבר היחיד שאני מוכנה לקפל זה דפי אורז, וגם זה רק לכבוד אורחים ממש חשובים. אז למה שלא אפרגן לעצמי, בשיא הבלגן, קצת חוק וסדר?
אגב, השירות אכן לא זול, אבל כשעוברים דירה יש כל כך הרבה הוצאות, כך שבסופו של דבר ההחלטה על מה לחסוך ועל מה לא - היא מאוד אינדיבידואלית. אני החלטתי שזה שווה את הכסף, וכמה צדקתי.
זה לא רק הארגזים שפורקו בלעדיי, והבגדים שמיושרים עכשיו בארונות כמו פלס בלי שבזבזתי עליהם דקה אחת מיותרת - כמו המיון והזריקה של כל הג'אנק. פשוט לא ייאמן כמה זבל צברתי במהלך השנים; דברים שבמקום ללכת לפח או לתרומה - עברו איתי מדירה לדירה. לאוגרות כמוני, השירות הזה הוא גלגל הצלה; אני הרווחתי מקומות איחסון יקרים, והנזקקים הרוויחו עשרות ארגזים של צעצועים, בגדים, אביזרים לבית ומה לא.
* * *
ובכל זאת, לא הכל ורוד. את מבחן החביתה, למשל, עדיין לא עברתי; כשעוברים דירה, בסוף זה נמדד בחביתה: אם את יכולה לקשקש משהו במחבת, זה אומר ש: 1. יש לך מחבת 2. וחיבור לגז 3. ומוצרי יסוד זמינים. את שלושתם עדיין אין לי.
אבל יש לי בית שרובו נקי מארגזים, חדר עבודה מתוקתק כמו שמעולם לא היה לי, ובריאות נפשית. חבל רק שאין מן שירות כזה, של סידור וקיפול רגשות, משהו שיעזור לילדים ולי להרגיש בבית לאלתר. לא פשוט להיות חדשים בשכונה. אבל יש תהליכים שאי אפשר לזרז.
