היי אורית,
שמעתי שאת מחפשת אותי בנרות, אבל לצערי הלכתי לאיבוד אי שם ביולי, באמצע ג'ימבורי הומה אדם, כשפעוטה זרה מרחה את הנזלת שלה על שיערך החפוף. אני כל כך מתגעגעת לפדיקור, לג'וגינג באוויר הפתוח, לארוחת ערב שקטה עם בעלך. אנא עזרי לי לחזור, אני חסרה לך כל כך.
בתודה,
השפיות שלך
* * *
יש אנשים שבילו בחופש הזה בלי סוף; מודה שאינני ביניהם.
אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לכם את החוויה של שינה באוהלים בכנרת, זאת מכיוון שמעולם לא ישנתי באוהלים בכנרת; חופשה בשבילי זה מלון דה לוקס פלוס מצעי משי ובייביסיטר צמודה לילדים, ומכיוון שבחודשיים האחרונים בזבזתי את כל הכסף שאין לי על שיפוץ דירתי – נאלצתי לוותר על נופש כלבבי.
יחד עם זאת, הילדים בילו היטב בקייטנת סבא, כך שבכל פעם שהילד קיטר על כך שלא בילה מספיק, מיד שלפתי: סליחה, סבא לא לקח אותך לספארי? ולסופרלנד? ולבריכה? ולסרטים? ואמא, לא לקחה אותך לסבתא - לרכל? ולמדוד נעליים? ולאכול ממולאים?
לא פשוט בשבילי לכתוב על החזרה לשגרה בטיימינג שכזה; חוששתני שטראומת החופש קרובה מדי, על כן אוכל להתלוצץ עליה עם קוראיי רק אחרי החגים.
בינתיים, כשההומור והיציבות הנפשית ממני והלאה, אסתפק במספר הערות לכבוד סיום החופש הגדול ולרגל שנת הלימודים החדשה.
* * *
לזה שהגה את הביטוי "החופש הגדול": נכון שאתה אחראי גם על "חופשת לידה"? כאילו, בסדר, גדול, אבל מה חופש בזה?
להורים עילאיים ומתנשאים: מילא לסגור את אוגוסט עם פיקניק טבעוני, משחקים מחומרים ממוחזרים ופירות יבשים במקום ממתקים - אבל למה להשוויץ בזה בפייסבוק ולהציב רף כה מטורף לשאר ההורים? ועוד בזמן שאני בדיוק אוכלת דוריטוס חריף אש? מוסרית, יש בזה משהו דפוק.
להורים שתקעו את הילדים מול הטלוויזיה ובילו את היום האחרון של החופש בשנ"צ עד הערב: אוהבת אתכם.
להורים שיעלו בבוקר לפייסבוק תיק אוכל עם סנדוויץ' יצירתי בתוך שקית מצוירת מעשה ידיהם, פלוס קערת פירות חתוכים בצורת "שלום כיתה א'": מוסרית, גם בזה יש משהו דפוק.
למטיילים למיניהם: אסלח לכם על כל הערסלים האלה, בתנאי שתניחו לי בסוכות.
לאמהות שלקחו את הילדים לפדיקור ולמספרה: את זה לא העליתן לפייסבוק, הא?
לאמא שעבדה בחופש: רובנו לא מורה או גננת או הייטקיסט עם 40 ימי חופש בשנה, אז נא לא להתייסר; לאכול את עצמך זה משמין.
לעיתונאיות שכותבות מכתב למורה החדשה: כאילו, מרגש והכל, אבל אתן מודעות לזה שהיא לא באמת תקרא את זה, כן? בכלל, ביום האחרון לחופש, למורות אין זמן לקרוא טורים; הן עסוקות מדי בלגזור בריסטולים ובלהחליט איזו חגורה תתאים לשמלה הזאת.
לעיתונאים שחופרים על התלבושת האחידה: אז רגע, אתם בעד או נגד? פליז כתבו עוד טורים בנושא, לא מיצינו אותו ב- 2005.
לאלה שהצטלמו עם האחיינים תחת כל עץ רענן: למה בחופש הגדול כולם תמיד חשים צורך להעלות תמונות עם ילדים? מילא ההורים, לנו אין ברירה, אבל למה להיסחב עם ילד ללונה פארק - אם אפשר לא?
להורים שסגרו בסוף על הגן האנתרופוסופי: ברכות, רק אל תשכחו שבסופו של דבר, מה שהכי חשוב בגן ילדים זה גננת חמה ואוהבת.
לאמא שדואגת איך בתה תסתדר בגן עירייה אחרי שלוש שנים בגן פרטי: התשובה היא – "הרבה יותר טוב ממה שאת חושבת".
לאמא שעדיין מתלבטת האם בתה בת הרבע לשש בשלה לעלות לכיתה א': כמה תמשיכי לטחון את זה? מה שהחלטת בסוף, זה הדבר הנכון לעשות.
להורים שפותחים דף חדש במקום חדש: שיהיה בשעה טובה, תסמכו על הילדים שלכם והכל יסתדר.
להורים שספרו את הימים עד לסיום החופש: נכון שהתגעגעתם לכינים, להכנת סנדוויצ'ים, להסעות לחוגים, לאסיפות הורים, לטלפונים מהגן באמצע היום? נו, מי אמר שלא היו לחופש הזה גם כמה יתרונות?