לא מבינה מה הבעיה שלכם עם שופט שאומר שיש כאלה שנהנים מאונס; הוא אוהב להיאנס, מה אתם מתערבים?
כמו כן, מה אכפת לכם שיאיר לפיד הביא את הבן שלו לעבודה? נראה לי שאתם עדיין שופטים אותו לפי הרגישות של הג'וב הקודם; כולה פגישה סגורה של חברי קבינט הדיור שבדיוק אישרו את תכנית הדיור הממשלתית, זה לא שהילד נכח בישיבת מערכת של אולפן שישי, קצת פרופורציות, כן?
אז מה יש לנו היום? אחרי שאתמול טיפלנו בפאה של ציפי חוטובלי, היום נדבר על אישה שקצת התייאשה מבעלה, על בחורה שסובלת מהשמנה ועל סרטוני סקס של בחורות אלמוניות ברשת.
אתם מוזמנים לשלוח אליי שאלות בוערות, ואני מצדי אתן לכם חומר למחשבה, כמו אחרי שיחה עם חברה טובה. אני מתייחסת לכל פנייה ברצינות רבה, אבל פה ושם בורחים לי שבבי הומור קטנים; אתם סולחים לי על זה, נכון? תודה.
היי אורית,
אנחנו משפחה דתית. בעלי סובל מהתקפי חרדה ואינו מודה בכך, ולכן גם אין מקום לקבלת טיפול. לדבריו, יש לו בעיות בלב (הדופק) יש לו אולקוס (הבחילות) וכן הלאה. ילדינו חשופים להתנהגותו המוזרה, ואינם מבינים מדוע אחרי שהתכוננו ליציאה לבית הכנסת בערב שבת - פתאום אבא במיטה עם חלושס. או מדוע קבענו לצאת לבריכה, והתכנית מתבטלת. אני על סף כניעה לקבל החלטה גורלית בקשר ליחסינו – האם אני פועלת נכון?
דרך אגב, ניסיתי לשכנעו בכל ספקטרום התגובות שיכולתי להעלות על הדעת, אבל דבר לא עוזר. כמו כן, אין לי שום תמיכה מצד הוריו מאחר שאת מנגנון ההכחשה אימץ משם, יחד עם החרדות.
תודה, ו'
ו' היקרה! יהיה בסדר!
האם יש לך חברות טובות לשתף אותן במצוקה שלך? חשוב שתהיה לך אוזן קשבת בתקופה הרגישה הזו.
שאלה בסיסית: איך את יודעת שמדובר בהתקפי חרדה? זה ודאי? כלומר, אם הוא לא מסכים לפנות לעזרה מקצועית, על סמך מה האבחון?
לא כתבת בני כמה אתם; איך נראתה הזוגיות שלכם קודם; האם בעבר יצאתם וביליתם כרצונך או שהוא תמיד היה טיפוס כזה שמעדיף לשבת בבית ועכשיו פתאום יש לו תירוץ?
תהיות נוספות: את אוהבת אותו? הוא אוהב אותך? בעינייך יש לו יותר מעלות או יותר חסרונות? האם את יכולה לדמיין את החיים שלך בלעדיו? אם נניח מחר תיפרדו – תהיי יותר מאושרת? תחשבי על השאלות הללו ואולי תביני קצת יותר היכן את עומדת, לפחות מבחינה רגשית.
עכשיו תשמעי, לפרק זה הכי קל. אבל זה הרי לא מה שאת רוצה. את מעוניינת לפתור את המשבר הזה, לא נשמע לי שאת ששה לשבור את הכלים. כך שהדבר הכי חשוב ומועיל שאת יכולה לעשות עכשיו, זה לדבר איתו על זה בצורה הכי פתוחה שאפשר.
דווקא בגלל שהוא אלוף בהדחקות, את צריכה לשים לו מראה מול העיניים, ולהסביר לו את המצב שנקלעתם אליו; שיש לו בעיה שהוא לא מוכן לטפל בה, וכולכם משלמים את המחיר.
לא הייתי מעלה את המילה "גירושים" – למה להלחיץ ולייאש אותו בזמן שאת אפילו לא באמת מתכוונת לזה? אבל את כן יכולה להגיד לו שברגעי חולשה עולות בך מחשבות מטרידות על העתיד שלכם. תסבירי לו שהבעיה שלו היא גם שלך ושל הילדים, ושהוא חייב לטפל בעצמו – אם לא למענו, אז למענכם.
תבהירי לו עד כמה המצב פוגע במשפחה שלכם; פשוט שבו במקום שקט ותנהלו שיחה כנה מלב אל לב – מתי עשיתם את זה בפעם האחרונה?
בקשר לחוסר שיתוף הפעולה מצד ההורים שלו – עזבי את זה. אל תכניסי גם אותם למשוואה; אם הם לא תומכים, הם לא הכתובת, תודה, שלום.
בחני את הסביבה הקרובה שלכם: מי יכול לעזור לכם עכשיו? מי עוד, חוץ ממך, מסוגל לדבר עם בעלך ולהשפיע עליו לטובה? אולי חבר קרוב? אחות אכפתית? דוד דומיננטי שהוא סומך עליו ושיכול להתערב? תיעזרי במי שמוכן לעזור, ואל תכעסי על מי שלא; סתם בזבוז אנרגיות מיותר.
ולסיום: אל תעשי שום דבר דרמטי לפני שאת פונה לייעוץ זוגי. אם הוא לא ירצה לבוא איתך – לכי לטיפול זוגי לבד, גם בלעדיו. זה יעזור לך מאוד. בהצלחה, ורק בריאות!
היי אורית,
יש לי בעיה כל החיים, שאני שמנה. אני בת 24, אף פעם לא היה לי חבר, לא עבודה קבועה, לא זוגיות. אין לי גם חברות. יש לי רק חברה אחת, מאוד רזה, ואני מקנאה בה. יש בינינו מתחים בגלל זה. אני חושבת שאם הייתי רזה, היו לי עוד חברות ואז לא הייתי צריכה להיות תלויה בה כל כך. הבעיה היא שכל דיאטה שאני מתחילה – אחרי שלושה ימים אני נשברת. רק פעם אחת הצליח לי והורדתי 25 קילו לחתונה של אחי, אבל מאז העליתי הכל, עם תוספות. יש לך עצה בשבילי?
בתודה, בחורה שמנה
שלום יקירתי.
אז "שמנה", זאת השורה הראשונה בתעודת הזהות שלך, את אומרת? מה עם – חכמה, כנה, טובת לב, פסנתרנית חובבת, רקדנית סלסה סקסית; לא יודעת, בטוח שיש לך עוד תכונות, כישורים ותחביבים.
אבל אם כשאת מסתכלת במראה את רואה רק את המשקל העודף, מה הפלא שאין לך זוגיות? מי ירצה לקשור את חייו עם אישה שהדבר היחיד שמגדיר אותה בעיני עצמה – זה השומן?
בתור התחלה, את חייבת לשים לב לדברים הטובים שבך. אם את לא רואה אותם, למה שמישהו אחר יראה?
עכשיו תראי, את כנה וחמודה ואני לא מרחמת עלייך לרגע. כי הכל תלוי רק בך! כל הבדידות וההשמנה והרחמים העצמיים שאת טובעת בהם, הם תוצאה של אורח החיים שלך כרגע. אז תשני את אורח החיים הזה.
את אומרת שאת לא מצליחה בדיאטות, אבל עובדה שירדת במשקל לקראת החתונה של אחיך. זאת הצלחה! את כן מסוגלת! כנראה שאת מאלה שצריכות איזה אולטימטום; האם מתוכנן אירוע חשוב בעתיד הקרוב? בואי נמצא מוטיבציה: בר מצווה? בריתה? תואם שון פן ששמת עליו עין? הנה יש לך סיבה לצאת לשופינג פריכיות!
תכלס, אני מציעה לך לעשות מה שאני עשיתי בזמנו אחרי הלידה השנייה, כשהחלטתי להעיף ממני את הקילוגרמים המיותרים: קחי שקית זבל ענקית, ושימי בה את כל הממתקים והשטויות שיש לך בבית. אחר כך – תעשי פירוק והרכבה למקרר שלך: גבינות שמנות אאוט, ירקות וממרחים דלי קלוריות - אין.
אם קשה לך לבד, תירשמי לקבוצת תמיכה או תבחרי בדיאטנית שתלווה אותך בתהליך. וספורט, ספורט, ספורט - לא באופן זמני עד שתגיעי למשקל הרצוי, אלא כדרך חיים.
את חייבת לרדת במשקל! וגם לשמור עליו! כי הקילוגרמים העודפים מפריעים לך, חוסמים אותך והופכים למן חומה כזאת בינך לבין החיים. את עכשיו לא באמת חיה. את שורדת. זה חבל.
מצד שני, נשמע כאילו את תולה בזה את הכל. השומן הוא התירוץ שלך לזה שאת לא חברותית ושאין לך זוגיות ושעדיין לא מצאת את עצמך בשוק העבודה. לא רוצה להיות פסיכולוגית בגרוש, אבל אולי את נכשלת בדיאטות שלך כדי שתוכלי להמשיך לברוח מהחיים? קבלי החלטה להתמודד.
ודבר אחרון: מה עם פדיקור? קרמים? בגדים מחמיאים? תטפחי את עצמך בלי קשר למשקל. צאי מהבית, עם החברה או בלעדיה. חדשי קשרים עם אנשים שאת רוצה להחזיר לחייך – עם הפייסבוק זה ממש לא בעיה. צאי מהלבד שלך, ובמקביל תורידי במשקל. תפרצי את מעגל ההשמנה וההתבודדות! חייך בידייך!
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
בנות, למה להצטלם בחדר השינה?
אם הייתי מאמינה בתורת האבולוציה, הייתי אומרת שאנחנו בדרך להפוך מקופים למפלצות. לא בגלל רוצחים או אנסים או פושעים מובהקים שפורצים את גבולות ההתנהגות המקובלים ובסופו של דבר מורחקים מהחברה; אלא דווקא בגלל גברים כאילו נורמטיבים, שמרסקים נפשות של נערות תמימות אבל משחקים אותה שפויים, רגילים כאלה, כאילו, מה כבר עשינו? בסך הכל הפצנו סרטון סקס ברשת, ביג דיל.
השבוע עוד נערה איימה להתאבד אחרי שהחבר שלה העלה לפייסבוק סרטון סקס בכיכובה. היא בת 14 בסך הכל, וכבר נמצאת במצוקה רגשית קשה, מטופלת אצל פסיכולוג צמוד. ואני קוראת את הדברים, ותוהה: מהיכן האכזריות הזאת? מהיכן הרוע, הבריונות ועזות המצח להרוס ככה חיים של בן אדם, ואז לשלם לעורך דין שיסביר שסליחה, הוא לא התכוון, ובעצם זה גם לא מעשה כזה נורא?
אגב, אני לחלוטין לא מבינה מה הקשר בין בת 14 לסקס; לדעתי בגיל הזה צריך מקסימום להחזיק ידיים מעל כוס שוקו. זה לא סותר את העובדה שהבחור מרושע.
התופעה הזו של הפצת סרטונים חושפניים ברשת, מעלה שאלות מטרידות ביותר. האם בבוא היום - ברגע של חוסר שיקול דעת או מתוך רצון לנקמה - כל גבר מסוגל להפוך את חברתו לכוכבת פורנו לרגע? האם ברמה הפסיכולוגית, גבר כזה יכול גם לאנוס או לשדוד בנק, או שאכן מדובר באישיות נורמטיבית לגמרי, כמוני וכמוכם? ובכלל, איך אפשר לדעת מראש אם לפנינו גבר אמין, או מישהו שמסוגל לבגוד ככה בהזדמנות הראשונה?
אבל השאלה החשובה מכולן היא מתי נלמד סוף סוף לקח? מתי נגיד: אוקיי, אי אפשר לסמוך על הגברים שלא ירוצו לספר לחבר'ה, אז ניקח אנחנו את האחריות. מתי נחליט: עד כאן, אנחנו לא מצטלמות יותר בחדרי חדרים. כי הריגוש שבדבר לא שווה את הסיכון, ובעצם אין כל סיבה הגיונית להפעיל מצלמה בסיטואציות אינטימיות. אם קשה להתמודד עם הבעיה, למה לא פשוט למנוע אותה?
החיים קשים? כתבו שאלות לאורית
העצות במדור אינן תחליף לייעוץ פסיכולוגי, פסיכיאטרי, רפואי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי לכם.