עכשיו, כשהוא עומד במרכזה של פרשת השוחד שמטלטלת את המשטרה, לא נותר אלא לתהות מה אשתו רצתה הפעם. פורשה עם גג נפתח? יאכטה פלוס כל הפינוקים? אולי אי פרטי ביוון? מתברר שעם הכסף בא התיאבון, ולפעמים הוא הופך לחזירות ממש.
לא רק כסף מלוכלך
רק שיהיה ברור: אני לא מאלה שאוהבים לרקוד על הדם. קודם כל, זה נורא לא אסתטי. דבר שני - אני באמת מאמינה שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. אבל הפעם הסיפור, לפחות כפי שהוא מוצג בתקשורת, גרם לי להרגיש רע במיוחד. וגם קצת פראיירית.
פייר, התאכזבתי
לא רוצה להישמע דרמטית, אבל אני מאוכזבת מפישר גם ברמה האישית. פגשתי אותו לראשונה לפני שנים, בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. הוא היה מרצה אורח, אני סטודנטית לתואר שני (נראה, אולי יום אחד אפילו אסיים אותו), והוא הותיר בי רושם כה עז, שחרגתי ממנהגי האנטיפתי, וניגשתי אליו לומר לו שהוא וואו. התובנות, הכריזמה, הידע הרב – באמת שהוא מסוג האנשים שקשה לשכוח. הגמגום, אגב, רק הוסיף לו חן וגם העמיק את האמפתיה כלפיו, לא אכחיש זאת.
נושא ההרצאה היה, כמה אירוני, מוסר ואתיקה בעיתונות. גם בקריירה שלו הרבה פישר לעסוק בענייני מוסר ואף לחשוף שחיתויות, ואני שואלת: אם הוא באמת חטא, האם זה אומר שכל אחד יכול? כלומר, אם האיש שבמשך שנים הצדק היה נר לרגליו נפל לבור שכזה, האם זה יכול לקרות גם לי? גם לכם? האם הידרדרות מוסרית שכזאת היא עניין של אופי או של נסיבות? מעניין לבדוק.
כרגע אני יודעת רק דבר אחד: יש כאלה שיודעים להסתדר, ויש כאלה שלא. אני, לצערי או לשמחתי, מאלה שלא.