היי אורית,
שמי ברוריה, ואני דתייה לאומית עם נגיעות חרד"ליות, קטשופ וגפילטע פיש. אמש גיליתי שחברתי הטובה נכנסת לפייסבוק בשבת, וכעת אני מתלבטת איזו מן דתייה היא, בעצם. האם לדעתך היא עדיין תחת הטייטל של "דתייה- לייט", או שכעת יש להגדיר אותה מסורתית? ואולי היא בכלל מסורתית-לייט? או דתל"שית מסורתית-לייט עם נגיעות כרובית? אני ממש אובדת עצות, אנא עזרתך.
תודה,
ברוריה, דתייה ברמות מטורפות
* * *
מאז ומעולם עסקו שומרי תורה ומצוות בשאלה למי יש יותר גדול. מקום בגן עדן, זאת אומרת. הדתי הממוצע נמצא בתחרות מתמדת מי יותר דתי, למה, מתי, ואיך זה שהשכנה שלו הורידה את כיסוי הראש (כי היא הגיעה למסקנה שהוא מוסיף לה 15 שנה, תודה לאל), ולעומת זאת עברה ממכנסיים לחצאיות (כי ג'ינס ארוכים בקיץ זה חום אימים, סליחה).
מדידת הדתיות היא אובססיה רווחת כל כך במגזר, שבשנים האחרונות הומצא ה"דתומטר" - מכשיר דמיוני שבאמצעותו יכולים נודניקים מזנים שונים לשחק אותה הסגנים של אלוהים, ולחלק ציונים לכל הסובב אותם.
בחדווה רבה הם מודדים את הדתיות של זולתם ללא הרף, ממקמים את עצמם על הסקאלה, וחשים התנשאות או רגשי נחיתות בהתאם.
כצפוי, מדידת הדתומטר הינה כמותית בלבד, ומתבצעת לפי פרמטרים שטחיים הנראים לעין, כגון אורך השרוולים והחצאית, מספר התפילות פר יממה ועוד.
* * *
בסוף השבוע האחרון פורסמה במגזין מוצ"ש של "מקור ראשון", כתבה על "הדתיים החדשים". מדובר באנשים שמשתייכים לקהילה הדתית במקום מגוריהם, אבל מסמסים בשבת, נכנסים לפייסבוק ולמחשב, מפעילים מזגן כשמתחשק, ובאופן כללי – עושים מה בא להם. שוקינג! מתברר שיש דתיים ששומרים שבת כראות עיניהם – מי היה מאמין?
אני לא חושבת שמדובר בטרנד שנולד זה עתה; מאז ומעולם היו כאן דתיים שעושים שאלת רב על כל שיהוק, ולעומתם כאלה שמפעילים שיקול דעת. אבל מה שכן חדש פה, זה שפתאום מדברים על זה. וזה ראוי להערכה.
הבעיה היא, ששוב הדותמטר נכנס לפעולה: אז מי נחשב דתי ומי לא? האם, למשל, חובש כיפה שמסמס בשבת אבל מקפיד להתפלל - דתי פחות ממי שאינו מסמס, אבל הולך רכיל חופשי מדי שבת בבית הכנסת?
חלק מהמרואיינים בכתבה מגדירים את עצמם דתיים, חלקם מסתפקים ב"מסורתיים", אבל אני אומרת - למה מלכתחילה להכניס אותנו למגירות? ואם כבר לחלק לדתיים ציונים, למה לפי הקליפה? לא עדיף לפי התוכן?
שאלות קשות: האם דתי לאומי שהעלמת מס היא נר לרגליו – צריך להיקרא דתל"ש? או שלרמות את הרשויות זה בעצם מצווה, על כן הדבר הופך אותו לדתי לאומי חרד"לי אפילו? ומה באשר ללקיחת שוחד; אני אומרת שאדם שלקח דולרים מתחת לשולחן – יכול להיות מקסימום מסורתי לייט; לא ככה?
וחרד"לי ליטאי שמתקתק כל שמלה שעוברת: האם אורח חיים שכזה מוריד אותו אוטומטית לדרגת מסורתי? או שאם הוא מקפיד על שלוש תפילות ביום, זה מאזן את המשוואה איכשהו? מעניין.
* * *
כבר שנים אני אומרת שבעולם הדתי, הטכניקה השתלטה על המהות, וזה חבל מאוד. כשמנהלת אולפנה מודדת את אורך החצאיות של התלמידות שלה – זה עצוב. כשאדם דתי מסתובב מחוץ לביתו בחוסר אונים - מחפש במשך שעה גוי של שבת כי קפץ לו הפקק בבית וכל האוכל במקרר עומד ללכת לעזאזל – זה עצוב.
תלכי עם חצאית מעל הברך; תרים בחזרה את הפקק; בעיניי זה כל כך טכני ולא חשוב. דת זה קודם כל נשמה, והעיסוק האובססיבי הזה בטכניקה, בא על חשבון הנשמה.
את המחיר, אגב, אנחנו משלמים גם ברמה החברתית; כשרבנים שמקללים כבעלי בסטות עצבנים בשוק, נחשבים אצלנו לגדולי הדור - זה בדיוק בגלל זה. כשהטפל הופך לעיקר והסממנים החיצוניים הם חזות הכל - החיים מתעקמים, והעולם משתגע.
* * *
אני באמת לא חושבת שזה עניינו של מישהו, מה השכן הדתי שלו עושה או לא עושה בשבת. אבל עם כל הדתיים החדשים והישנים, והגוונים שנוספו לכיפה הסרוגה והשחורה בשנים האחרונות - אולי הגיע הזמן להפסיק עם הספורט המגזרי הזה, לדחוף את האף לחיים של אחרים.
שכל אחד יגדיר את עצמו איך שהוא רוצה; בעיניי, דתי הוא אחד שרואה את עצמו ככזה. אני, למשל, דתייה בדרכי. ושכולם יקפצו.