היי אורית,
אני טאלנט בכיר, ואין לי שמץ של מושג איך להתנהל בתקשורת אחרי שנחקרתי במשטרה על עבירות מין. אגב, ערה?
תודה מראש, ע.ר
תקראו לי מטומטמת, תקראו לי נאיבית – האמת, עדיף נאיבית – אבל איכשהו הייתי בטוחה שכשעמנואל רוזן יתייצב סוף סוף מול המצלמות, הוא כבר יידע מה לומר. בכל זאת איש תקשורת עם חתיכת קילומטראז'; מה זה בשבילו עוד נאום קטן מנוסח היטב?
אז זהו שביום חמישי האחרון הוא אמנם דיקלם למופת, אבל אני התאכזבתי, אוהו כמה שהתאכזבתי. ואולי באמת היה נאיבי מצדי - בסדר, מטומטם - לצפות להתנהלות תקשורתית רגישה ממי שחשוד בהטרדות מיניות; הרי אם רגישות הייתה אחת מתכונותיו, הוא לא היה מגיע עד הלום מלכתחילה.
* * *
אחרי תשע שעות של חקירה אינטנסיבית, מול ים עיתונאים ותקתוקי פלאשים, עמד רוזן ליד רכבו ונשא נאום קצר. זה לא היה אקט ספונטני, כמובן; רוזן הקריא את מסריו מתוך דף שהכין מראש, ומילותיו – שמן הסתם נבחרו בקפידה בשיתוף עם יועץ התקשורת שלו – קסמו לי בערך כמו לפגוש את גדעון לוי בחדר איפור של תכנית בוקר.
הכי התפלצתי מזה שרוזן בחר לפתוח בהצהרה ש"אני שמח מאוד שהגעתי לכאן היום - למקום שבו מה שקובע זו האמת ולא הרכילות, העובדות ולא ההכפשה, המציאות ולא השמועות". וואלה? שמח? באמת, עמנואל? איזו בחירת מילים מוזרה. אם אחרי חקירת משטרה אינטנסיבית על עבירות מין - שמחה היא המילה המתאימה ביותר לתאר את תחושותיך – אני מוכנה לארגן לך כל יום אירוע מלבב שכזה.
אני מניחה שרוזן התכוון לומר, שאחרי הלינץ' המכוער והלא מידתי שנעשה לו, הגיע הזמן שהפרשה תטופל אצל הגורמים המוסמכים. אוקיי, אז למה לא להגיד את זה פשוט ככה? למה להשתחצן, להתנשא, להעמיד פנים כאילו פקדה אותו סופה זמנית שלא קשורה אליו בכלל, ועוד שנייה הוא חוזר למסלול כאילו כלום? כן, הייתי מצפה מרוזן להשפיל עכשיו מבט. לדגמן צניעות. להביע חרטה, אפילו. הגזמתי?
חשבתי על "מעולם לא התכוונתי לפגוע באף אישה". חשבתי על איזה "אני מצטער" קטן; לא כהודאה במעשה כזה או אחר, אלא כהבעת עצב על עצם הסיטואציה, על זה שהגיע למשטרה כחשוד בעבירות מין, רבאק, זאת לא גאווה גדולה, נכון?
* * *
אני האחרונה לחרוץ את דינו של עמנואל רוזן. בזמנו הייתי נגד ההתנפלות המכוערת, וגם עכשיו אני אומרת: בואו נמתין ונראה במה בדיוק הוא חשוד, ועל מה הוא נדרש לתת הסברים בסופו של דבר.
גם הטענה שנוכחותו בסביבת העבודה מסוכנת לבחורות צעירות – כבר לא רלוונטית; מה הסיכוי שאחרי כל זה, הוא יעז להתחיל עם מישהי, לא כל שכן להטריד? מצדי שיחזור לעבודה אתמול.
אבל כדי שתוכל לחזור לשגרה, עמנואל, נדרשת הבעת חרטה. למה? כי מנכ"ל שיקבל אותך בחזרה, פשוט ככה, בלי שום חשבון נפש מצדך, בעצם אומר שאין בעיה עם נורמות של חיזורים אובססיביים במקום העבודה, וזה דבר שלא יכול לקרות.
אתה חייב להתנצל, עמנואל, פשוט חייב. עוד לא מאוחר להתייצב שוב מול המצלמות ולהבהיר שמה שלא יהיה – אתה מבין שההתנהגות שלך הייתה בעייתית, ואתה מבטיח לא לחזור עליה.
אי אפשר להיות עיתונאי מוסרי ורודף צדק בשעות העבודה, וגבר פוגעני וחסר רגישות בשעות הפנאי. אם אתה לא מבין את זה, אתה מוזמן להחליף מקצוע כבר עכשיו.
בקטנה
שי גבסו, בפעם הבאה שאתה מתחרט על ראיון שנתת, מה דעתך לא לעשות לו יחסי ציבור מטורפים בפייסבוק?