השבוע היו לי הרבה שיחות מוטיבציה על התבגרות ובכלל. באופן כללי אני בן אדם די עצמאי, מבחינה חברתית ומבחינת הקריירה, אני לא מפחד מהמילה עצמאות. השבוע חשבתי לעבור ולגור לבד בדירה שכורה. ההרגשה הזו של להתעורר כל בוקר עם עצמך, זה משהו שעוד לא חוויתי ובא לי לחוות. אולי גם כל הקטע עם ההריון של אמא שלי והלידה הצפויה מתחיל להיראות מוחשי ומוליד אצלי רעיונות הזויים. הגעתי לשלב שאני רוצה לפרוש כנפיים ולעוף, להרגיש שעברתי שלב בחיים. סוג של משבר גיל הארבעים, רק בגיל 20 ועם אחות קטנה בדרך.
אבל אז חברים הזכירו לי שזה לא קל לחיות לבד - שהמשחת שיניים לא מתמלאת לבד והחלב לא קונה את עצמו. אז אולי זה לא הזמן המתאים כרגע. אולי אני צריך ליהנות ממה שהולך להגיע, וגם לעזור במה שאפשר.