אם לא התחבאתם מתחת סלע אתמול בלילה, קשה היה להתחמק מסטטוס אחד שפרסם בחור בשם אהב שומרוני כהן בפרופיל הפייסבוק שלו. הסטטוס הפך ויראלי והקים עליו את כל הרשת הישראלית ואחותה, פחות או יותר. בסטטוס – שהוא בעצם סיפור קצר תחת הכותרת "דייט ראשון" – מספר הבחור על דייט ראשון אליו יצא עם בחורה צעירה שאותה הוא מגדיר כ"נעל שהאיי.קיו שלה שווה ערך לגילה", אבל לא שוכח לתאר שהיא "נראית מעולה" ולספר שלמרות שהוא חשב שהיא מטומטמת הוא "זרם איתה" ושכב איתה בדייט הראשון, בעודה מבוסמת מאלכוהול ששתו יחד בפאב. במילים אחרות: מדובר בנעל קלה במיוחד.
כל התיאורים הנפלאים האלה מגיעים לצד הודאה חסרת בושה בכך שלאורך כל הדייט עם "הנעל", הוא טרח לפלרטט עם המלצרית, עמה גם התכתב ב-SMS בבוקר שאחרי הלילה שבילה עם "הנעל".
כאמור, אהב שומרוני כהן זכה למתקפה המונית בפייסבוק על הסטטוס אותו פרסם בגאווה. כינויים כמו "דושבאג", "סחי", "אידיוט", "מיזוגן" ו"שוביניסט" עפו לאוויר והסטטוס זכה למאות תגובות ושיתופים. אני לא יודעת אם זו רק אני, אבל בזמן שהמהומה הסעירה את הרשת המקומית, צפיתי מהצד בשלווה יחסית. נכון, הסיפור מיזוגני להחריד. נכון, באופן אירוני – הבחור מצטייר בסיפור כלא מבריק (בלשון המעטה) בעל טעם מוזיקלי בנאלי, ושטחי הרבה יותר מהבחורה שאותה הוא מנסה לצייר כשטחית, טיפשה ומיינסטרימית. אבל אפשר לחשוב שחסרים "אהב"ים כאלה ברחובות תל-אביב, שמתנהגים בדיוק כמתואר בסיפור, באותה שפלות, באותה שטחיות ובאותה החפצה ממש.
כל רווקה תל-אביבית מצויה תשמח לספר לכם על הדביל ההוא, שרק רצה להשכיב אותה וכדי שזה יקרה מכר לה שקר יפה על מערכת יחסים רצינית. רובן יגידו שנמאס להן שלא רואים אותן וכשכן – זה רק כי רוצים אותן ל"קטע", מכבסת המילים החדשה לקונספט מהפכני: "אני אשכב איתך כשבא לי וכשלא – לא נדבר, אני אוכל לשכב עם נשים אחרות ולא תהיה לך זכות לבוא אלי בטענות". לפעמים נדמה שהמילים "קשר", "מחויבות", "רגשות" ו"מונוגמיה" הפכו לטאבו, מעין ביטויים שאסור לנשים לומר ליד הבחור שאתו הן יוצאות, כי הוא עוד עלול להיבהל ולברוח, חס וחלילה. בגרות רגשית? בשלות? זה לא שאלו תכונות שלא קיימות בקרב גברים – רווקים ותפוסים כאחד - אבל הן כל-כך נדירות במחוזותינו, במיוחד במחוז שבין אבן גבירול לים.
מבוסס על סיפור אמיתי
ככה זה כשגרים בעיר קצת יותר מדי זמן - קשה שלא להיכנע לציניות. אחרי שמתנסים בכמה מקרי "פגע וברח" כאלה, עם בחורים שמוכרים סיפור יפה ונעלמים אל תהום הנשייה, מפתחים שכבת הגנה - כזו שבאה על חשבון ההתאהבות האמיתית והספונטנית.
אני לא יכולה לספור את הפעמים בהן הלכתי לנחם חברות בוכיות שמתקשות להאמין ששוב זה קרה להן ואני לא יודעת כמה פעמים מצאתי את עצמי מתוסכלת מבחורים שנעלמו לי אחרי שני דייטים, כשקלטו שמבחינתי מגע אינטימי הוא חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים רגשית ומחייבת. אני גרה בתל אביב כבר ארבע שנים. מתוכן אני רווקה "רק" שנה וחצי, אבל אני מרגישה כאילו עבר עשור מאז שנזרקתי לסצנת הדייטים המתישה. לפעמים נדמה שכבר אין גברים טובים בעולם, שכבר לא נשארו ג'נטלמנים, או סתם כאלה שיודעים ורוצים גם להסתכל פנימה – על הנפש שיושבת מולם – ולא רק על העטיפה שבחוץ. אהב שומרוני כהן? הוא בסך הכל סיפר את האמת. אותה אמת שכולנו מרגישות כאן בעיר, אבל שומעות אותה רק מידידים טובים – אם בכלל.
בעולם מהיר, שטחי ווירטואלי, כשהמבחר נראה אינסופי ואפילו בני אדם הפכו למעין מוצרי צריכה באתרי הכרויות וברשתות חברתיות, מה הפלא שתמיד נדמה שאפשר יותר? בחורה יותר יפה, יותר מפנקת, יותר מעניינת עם חזה גדול יותר. ואם צפה ועולה בעיה בקשר? עזבו שטויות, מי בכלל טורח לתקן. פשוט נפתח מחשב ובמרחק "קליק" יהיה לנו דייט חדש. אחרי הכל, נעליים קונים מהר (ובזול) ובשנת 2013, כשכבר אין סנדלרים ברחובות, הכי קל לנעול אותן פעם אחת ולזרוק בגמר השימוש.