לפני שבועות אחדים חזרתי מחופשה באיים המלדיביים, שרשרת איים נפלאים באוקיינוס ההודי. בטיסה חזרה מעמאן ישבה לידי נדיה. גם היא חזרה מחופשה, ירח דבש, באחד מהאיים החלומיים האלה. היא נהנתה, אבל הדגישה ש"אין כמו הארץ. בישראל הכי טוב". נדיה בת 22, גרה בטייבה. הייתה מאורסת ארבע שנים, ועכשיו התחתנה. "רוצה שאפנה את המקום לבעלך?" שאלתי, "שתוכלו לפטפט?". "לא, בכלל לא", היא אמרה, "דווקא התגעגעתי לדבר עברית. אז איך היה לך במלדיביים?" התעניינה.
"אח, איזה מקום אדיר. לפני כמה מאות שנים הבריטים הבינו את הפוטנציאל התיירותי של המקום וכבשו אותו. גם הפורטוגזים עשו עליהם סיבוב. ואני אישית אשמח אם יספחו אותם למדינת ישראל. לא צריך הרבה כדי לכבוש אותם. מספיק אותי. ואותך". נדיה צחקה: "האי שהיינו בו היה יפהפה, אבל אחרי כמה ימים של שמש וים התחלתי להשתעמם. תאמין לי, בישראל הכי כיף".
נדיה התרגשה לבואה לארץ. גם אני. בשביל שנינו היא יותר מארץ הקודש. היא ארץ החיים. החברים. השפה. הסטרס. הכל שלנו.
מה רע לכם פה?
עם השריקה לתחילת אירועי הנכבה, נזכרתי בשיחה עם נדיה, והחלטתי לצאת בקריאה נרגשת לאחינו ערביי ישראל. שימו יד על הלב ושאלו את עצמם בכנות: האם מצבכם רע כל כך? האם לא עשו בחוכמה אבות אבותיכם כשנשארו בבתיהם ולא ברחו כי פחדו מ"האוייב הציוני?". אין לי בעיה עם תהלוכות שמציינות את הנכבה. אדרבה, אנחנו דמוקרטיה, ובניגוד למדינות שכנות, מוכנים לאפשר הפגנות שונות.
אבל בואו נסתכל על כמה עובדות. ידעתם, למשל, שלפני שהיהודים היו גורם משמעותי בארץ הזו, תמותת התינוקות בקרב ערביי הארץ הייתה כמאתיים מתוך אלף לידות? היום, לעומת זאת, היא עומדת על כשמונה לאלף לידות. האם יתכן שאותו "אסון", הנכבה, גם הציל את הדורות הבאים של הערבים מחיי עוני, בורות ומוות בגיל צעיר?
כשטסים מרבת עמון לישראל, רואים מלמעלה את יהודה ושומרון. נזכרתי איך מלכי יהודה הקדומים פתרו סכסוכים בין תושבי הארץ: או שהגלו אוכלוסיות שלמות, או שגיירו אותן בכוח. כך, למשל, גוירו האדומים והשומרונים.
ערביי ישראל, גם אם לא יודו בכך, נמצאים בתהליך גיור מאסיבי. לאו דווקא במובן הדתי, יותר במובן התרבותי. כבר היום הם נחשבים ערבים אשכנזים. רמת חייהם גבוהה יותר משל בני משפחותיהם בארצות ערב. הם ונשותיהם משכילים יותר. טוב יעשו אם ביום הנכבה הבא יקיימו ערבים ישראלים גם אירועים שמצהירים על התגיירותם מרצון – הצטרפותם לחברה הישראלית, והפיכתם לעוד אחד משנים עשר השבטים.
ולאלו המתנשאים מקרבנו, שלא רוצים אותם בתוכנו, הבה נזכור: גם אנחנו ערבים. אברהם אבינו היה ערבוש. אז תעשו כבוד.