מה שלומך?
אני יודע שאתה עובר תקופה מורכבת ואתה מאוד עסוק עם ג'ון (קרי) מצד אחד ונפתלי (בנט) מצד שני. אולי אין לך זמן להתעניין בחיי היום יום הפשוטים ונטולי הכותרת של האזרח הקטן (מאוד). שלא תבין לא נכון, לא כתבתי את המשפט האחרון בציניות. אני בהחלט יכול להבין שיש גבול לרזולוציות שראש הממשלה יכול להיכנס אליהן.
לכן אני מקווה שתאמין לי. לפני שהחלטתי לכתוב לך, עברתי את כל אנשי הפירמידה בבטוח הלאומי ובמשרד הבריאות, כולל מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר רוני גמזו, שרת הבריאות הגב' יעל גרמן ומנכ"ל הביטוח הלאומי, הפרופ' שלמה מור יוסף. מה שהם מגדירים כ"פתרון ראוי" לבעיה שלי, רחוק מאוד מלהיות כזה. אתה ראש הממשלה שלי. רציתי שתדע.
נעים מאוד, אני גיל גרינברג. בן 34. בין כל המאפיינים שלי אני גם פגוע שיתוק מוחין מלידה ונעזר בכיסא גלגלים ממונע. אני גר לבד בדירה צנועה ברמת גן ויש לי מטפלת צמודה. כותב שורות אלה הוא אדם עובד במשרה מלאה במחלקת יחסי הציבור של "קשת" בערוץ השני. אני נוסע באוטובוסים כל יום לעבודה כי אין לי אוטו.
כתוצאה מהלקות שלי יש לי בעיה במה שמכונה "זמן תגובה" ולכן לא הוצאתי רישיון.
כתחליף, הוצאת לעובדת שלי רישיון על רכב אוטומטי. אלא שבבואי לדרוש סוף סוף את הזכויות שלי אחרי 34 שנים ללא רכב מותאם מהמדינה, גיליתי כי המצב החוקי במדינת ישראל, מקבע אבחנה שרירותית, פסולה ומפלה בין אנשים עם מוגבלות הנוהגים בעצמם, לאלה אשר מפאת אי יכולת לנהוג הכשירו אדם קרוב שינהג עבורם.
אבחנה זו נעוצה בהסכם ארכאי ומיושן שלא עודכן משנת 1977. ההסכם הזה ארכאי מפני שיישומו במתכונת הנוכחית מהווה פגיעה יומיומית בכבוד האדם ובחירותו וברוח חוק שוויון זכויות של אנשים עם מוגבלות (1998).
ההפרדה ש"מענישה" אנשים עם מוגבלויות רק בשל אי יכולת לנהוג באה לידי ביטוי בשלושה אופנים:
- הרכב שניתן לאשר אנשים "מוסעים" ככה קוראים לנו, זכאים לרכב משא מסחרי ידני במקום רכב נוסעים אוטומטי. כן אדוני, מבחינת המדינה אני כמו סחורה שיש רק להעביר מ-A ל-B.
- שיעור הפטור ממס על הרכב המאושר "מוסעים" זכאים ל – 75% פטור ממס על הרכב במקום 100% פטור לנוהגים עצמאית.
- שיעור הקצבה החודשית המשולמת בין ניידות לאחזקת רכב הקצבה נגזרת מנפח המנוע ומהאביזרים המותקנים ברכב. הפער יכול להגיע ל-50% ויותר לטובת הנוהגים עצמאית. פער של אלפי שקלים מידי חודש.
אדם עם מוגבלות או הורים לילד נכה זכאים להחליף רכב מידי 5 שנים. עד היום לא ניצלתי את זכותי לרכב. בחישוב כולל חסכה המדינה על גבי עד כה כ- 1.8 מיליון שקל תשלומים על רכבים וקצבאות ניידות לבעל רכב.
כעת אני מבקש לראשונה מזה 34 שנים את האמצעי הראוי לניידות, אשר יאפשר לי להמשיך במאמציי הכנים להתפרנס במקום להיות נטל על המדינה, לזכות בחיי חברה שמתאימים לאדם בגילי (אינני יוצא בערבים ובסופ"ש בשל העדר תחבורה ציבורית נגישה סביב השעון, כמקובל במערב ) ואולי להקים משפחה יום אחד.
אולם בבואי לבקש את זכותי הבסיסית לרכב שיעזור לי להוציא את החיים שלי מהפקק שהם תקועים בו אני נתקל באבסורדים שלא יאמן שהם מתרחשים בישראל 2014.
1) כדי להגיע לוועדה שתדון בהתאמת רכב יש להציג רישיון של אדם קרוב. אולם, מרגע שהגעת לוועדה, תנאי הרישיון של האדם שהוכשר לנהוג עבורך אינם רלוונטיים. עשיתי לעובדת שלי רישיון לרכב אוטומטי, השקעתי את מיטב כספי ללא כל עזרה, הייתי בטוח שאקבל רכב אוטומטי ובסוף על פי המסתמן, הוועדה מתכוונת לאשר לי רכב ידני לאחר שנבדקתי עליו וישבתי יחסית יציב. אלפי שקלים רבים נזרקו לפח.
2) גורמים בביטוח הלאומי כבר הצהירו כי "אין זה מעניינם" וכי לא יישאו או השתתפו בעלות הנוספת של הכשרת העובדת לנהיגה ברכב הילוכים. הם מוכנים לאשר לי רכב שעלותו הכוללת 218,000 שקלים (כולל ההשתתפות העצמית שלי) ומצדם, שהרכב יישכב בחנייה כאבן שאין לה הופכין. לזה קוראים בזבוז כסף ציבורי. אם רק היו משקיעים עוד 100,000 שקל, הייתי מקבל רכב שאני באמת יכול להשתמש בו. יש כזה. chrysler voyager הוא הרכב האוטומטי היחיד שמתאים לגובה של הכיסא שלי. בביטוח לאומי מסרבים לתת לי. תשאל אותם למה.
3) גם אם נצא מנקודת הנחה שאני משקיע כסף רב נוסף ומלמד את העובדת שלי לנהוג על גיר רגיל, הרי שמדובר בחוסר אחריות. זה חוסר אחריות להפקיד בידיה של נהגת חסרת ניסיון רכב ענק שנראה כמו מיניבוס (7 נוסעים) ולתת לה לנהוג בתוך העיר, עם כל העצירות הפתאומיות, כשאנשים סביב נוסעים כמו משוגעים ואדם נכה יושב מאחור, תסלח לי, כמו כלב.
בשנה וחצי האחרונות התקיימו 4 ועדות שונות כדי להתאים לי רכב.
בוועדה השלישית אושר לי הרכב המתועד בסרטון הזה שגרם לטלטלות קשות.
לאחר מכן קבע בית הדין כי על הביטוח הלאומי לאשר לי רכב שבו אני יושב יציב ללא טלטלות.
עכשיו נקבע רכב שבו אני אמנם יושב יציב – אך אינני יכול לעשות בו שימוש כלל.
הרכב האוטומטי היחיד שבו אני יציב לאורך הנסיעה הוא ה- chrysler voyager.
הוועדה לא מצאה רכב אחר שעונה על שתי הדרישות הבסיסיות הללו.
אני מכיר תקדימים של קבלת רכב זה לבעלי מוגבלויות שאינם נוהגים. לבית הדין זה כנראה לא מספיק.
אדוני ראש הממשלה, אני כותב את השורות האלה ואני בוכה.
אני בוכה כי אני עייף.
אני בוכה כי זה מרגיש כאילו המדינה מנסה בכל הכוח, כבר שנה וחצי של מאבק, להפוך אותי לאדם אחר מהאדם האופטימי שאני, או לפחות מי שחשבתי שאני ואני כבר לא.
עצוב שזה המקום שהמדינה הגיעה אליו. ואני רק חושב לעצמי כמה זה קל. כמה זה קל לערוך משפט שדה לאדם, נניח ראש עיריית אור עקיבא, שאמר דברים קשים ואיומים נגד אנשים עם מוגבלות, בזמן שהמדינה עצמה פשוט מתעללת, אין מילה אחרת בי, ובשכמותי.
בברכה,
גיל גרינברג
העתקים:
שר הרווחה והשירותים החברתיים , מר מאיר כהן
שרת הבריאות, הגב' יעל גרמן
שר האוצר, מר יאיר לפיד
חה"כ קארין אלהרר
מנכ"ל הביטוח הלאומי, הפרופסור שלמה מור יוסף