בדיעבד מתברר שיש גם יתרונות לכך שקמפיין הבחירות החוזרות ונשנות במדינת ישראל, נמשך כבר למעלה משנה. אחד היתרונות הללו הוא סדיקת תדמית ניקיון הכפיים של בני גנץ וחבריו בכחול לבן. זה התחיל עם תזכורת לכך שגבי אשכנזי היה שקוע עד צוואר במה שמכונה בשם "פרשת הרפז", כולל, לכאורה, הסתרה מפני רשויות החוק של המסמך המזויף שהיה בידיו.
אם זה לא מספיק, הגיע עכשיו הפרסום על ההחלטה לפתוח בבדיקה פלילית בפרשת המימד החמישי, החברה בראשה עמד בני גנץ, שקיבלה ממשטרת ישראל חוזה עם פטור לא ברור ממכרז, על סמך מצג שווא ככל הנראה. גנץ עצמו כרגע לא נחשב לחשוד בפרשה, אבל כמי שהיה שותף בקמפיין שהאשים פעם אחר פעם את נתניהו בפרשת הצוללות למרות שנתניהו עצמו לא הואשם בה, לא יכולה לעמוד לגנץ האפשרות לשמור על ניקיון כפיו בטענה שהוא לא ידע מה נעשה בחברה שהוא היה יושב הראש שלה.
מתברר שכמו רבים אחרים שאוהבים לדבר גבוהה על "פוליטיקה חדשה ונקייה", גם כחול לבן לא צחים כשלג כפי שהם אוהבים לספר. מיטיבי הלכת בטח ייזכרו שגם אהוד אולמרט התניע את הקריירה הפוליטית שלו כשמיתג את עצמו בכנסת כלוחם הגדול בשחיתות ובפשע המאורגן. כולנו זוכרים איך זה נגמר.
יתרון נוסף בקמפיין שלא נגמר, הוא שיבוש "תוכנית השתיקה" עליה בנו יועציו של בני גנץ. גנץ, אם צריך להזכיר למישהו, התחיל את דרכו במערכת הפוליטית בשמירה על שקט מוחלט בכל נושא שהוא, והתחמקות מרשימה מכל אמירה, בעלת משמעות או לא בעלת משמעות.
זה לא שבשנה שחלפה גנץ הפך לדברן גדול. בניסיונות לשמור על תדמית הרמטכ"ל השרמנטי והלא מזיק, האיש עדיין בורר את ראיונותיו בפינצטה, קוצב אותם בזמנים מדודים, ולמרות שמפלגתו מנסה לפנות גם לקולות מימין, מסרב באופן עקבי להעניק לראיונות לגופי התקשורת של הימין, וגם לא נצפה או נשמע משוחח עם מראיין ימני בכל גוף תקשורת אחר.
ועדיין, בנאומים שהוא נושא פה ושם, בכמה ציוצים ופוסטים שנכתבים בשמו, האיש נאלץ בכל זאת לומר משהו מעבר לססמאות הבנאליות. בין השורות של הדברים אותם גנץ אומר, נחשף טפח לגבי האופן בו הוא תופס את הפוליטיקה, ואם לומר את האמת - הדברים שמתגלים מעלים חשש אמיתי שהאיש שהעביר את רוב חייו במסגרת לא דמוקרטית, כמו צה"ל, פשוט לא מבין מהי דמוקרטיה ומה תפקידו של נבחר ציבור.
בכמה וכמה נושאים בהם גנץ בא לבטא את משנתו, הפתרון שהוא מציג הינו "הקמת ועדה של מומחים". ועדה שתטפל בנושא הבריאות, ועדה שתקצוב את שכר הח"כים, ואפילו ועדה שתחליט על נושא חסינות הח"כים. אוסף ההצהרות הללו מעלה את החשד שגנץ חי באיזו לה-לה-לנד שבה קיימים אנשי מקצוע אובייקטיביים שיודעים לנתח מה נכון ומה לא נכון, ללא הטיות וללא השפעות.
מדובר בחוסר הבנה עמוק לכך שתפקידו של נבחר הציבור היא קביעת מדיניות, ותעדוף הנושאים השונים. קחו למשל את עניין הבריאות. מערכת הבריאות בשום מקום בעולם איננה מושלמת והתקציב הוא לא אינסופי. המומחים יוכלו להציג בפני נבחר הציבור את החלופות השונות שעומדות בפניו, אבל הוא ורק הוא צריך להיות זה שמקבל את ההחלטות, מסיבה אחת פשוטה – כי רק אותו הציבור יכול לשפוט ביום הבוחר בהתאם לכישלונות או ההצלחות שלו.
אם ייבחר לתפקיד ראש הממשלה, יהפוך גנץ את ישראל למדינה שנשלטת באופן מוחלט על ידי פקידים בלתי נבחרים שיקבלו לידיהם את כל הסמכויות
על שכר הח"כים הזוי שגנץ בכלל מדבר, כשהוא עצמו נהנה וימשיך ליהנות מפנסיה תקציבית של עשרות אלפי שקלים, בנוסף למשכורת שהוא מקבל כחבר כנסת. האמת היא שזה נושא שכל נבחרי הציבור בורחים ממנו, אבל צריך להיות עיוור כדי לא להבין שלא הגיוני שראש ממשלת ישראל מרוויח פחות מאשר רמטכ"ל הצבא שלו.
אבל חוסר ההבנה העמוק ביותר נוגע לעניין חסינות הח"כים. מדובר בנושא שבמהותו נועד להעניק לרשות המחוקקת את האפשרות להגן על עצמה מפני היכולת של אנשי המקצוע במשטרה ובפרקליטות לגרום למעשה להוצאתם מהמערכת הפוליטית, בלי שאותם אנשי מקצוע צריכים לתת על כך שום דין וחשבון לאף אחד.
עזבו רגע שלא ברור מדוע אותה ועדת אנשי מקצוע שגנץ מציע עדיפה על אנשי המקצוע שהחליטו על הגשת כתב האישום. עצם התפיסה של לקיחת הכוח הזה מחברי הכנסת, מבטא חוסר אמון מהותי כלפי כל המערך הדמוקרטי, וזו הבעיה המהותית עם גנץ. גנץ וחבריו גדלו על ברכי התפיסה שחברי הכנסת הם מושחתים בלתי אמינים לעומת הפקידים נקיי הידיים. אם ייבחר לתפקיד ראש הממשלה, יהפוך גנץ את ישראל למדינה שנשלטת באופן מוחלט על ידי פקידים בלתי נבחרים, שיקבלו לידיהם את כל הסמכויות.
על הנייר זו תהיה דמוקרטיה, אבל בפועל הכוח שיש לציבור ולנבחריו, רק יפחת. והאמת היא שזה מפחיד.