ספק אם קיים בתקשורת הישראלית, ואולי בכלל במערכת הפוליטית, מישהו שיודע לפצח את חידת אביגדור ליברמן. אין שום דרך בה אפשר להסביר את ההיגיון הפוליטי שעומד מאחורי ההתנהלות של האיש. זה פשוט בלתי אפשרי, לפחות לא לפי ההצהרות הפומבית שלו.
יו"ר ישראל ביתנו הרי חוזר ומצהיר שהוא מעוניין בהקמתה של ממשלת ימין, וגם הוא יודע שכל ממשלת ימין שתקום בכל קונסטלציה, תהיה בהכרח תלויה במפלגות החרדיות (גם ממשלת שמאל חייבת את החרדים. רק ממשלת אחדות לא זקוקה להם. אלא שממשלת אחדות לא זקוקה גם לליברמן).
אז נניח שליברמן ייצמד לאיומים שלו ולא יזוז מילימטר מדרישותיו בחוק הגיוס עד הרגע האחרון, מה אמור לקרות אז? איזו תוצאה יכולה להתקבל בבחירות שתשנה את תמונת הפלונטר הפוליטי בו נתניהו לכוד בין הפטיש של ליברמן לסדן של החרדים? התוצאה היחידה שתשנה את המשוואה, ועדיין תשאיר את הימין בשלטון כפי שליברמן רוצה, היא כזו בה הקואליציה יכולה לקום גם בלי ישראל ביתנו. ואם זו האופציה האפשרית היחידה, מה בדיוק ליברמן מרוויח ממנה? מה שאיפתו להביא לגיוס החרדים תרוויח מסיטואציה כזו? להפך, החרדים ייסוגו גם מהצעות הפשרה שכבר הושגו, וינסו להעביר חוק שאין בו לא סנקציות ולא מכסות בין של הממשלה ובין של הכנסת.
וזו עוד האפשרות הטובה יותר מבחינת ליברמן. באופציה האחרת הוא עשוי למצוא את עצמו מתחת לאחוז החסימה, כי ייתכן שלאלקטורט שלו לא יהיה את הכוח לצאת שוב ולהצביע, כמו רבים אחרים במדינת ישראל שלא מבינים מדוע לקיים שוב בחירות תוך זמן קצר כל כך. לכן לא מופרך בעיני לומר שמבחינת ליברמן ייתכן שזה לא כזה נורא אם הוא לא יעבור את אחוז החסימה. הוא לא נראה להוט להגיע שוב למשרד הביטחון, ואולי אפילו יהיה לו ככה נוח לפרוש סוף סוף מהחיים הפוליטיים, מה שנקרא "לצאת בבום".
בפעם הראשונה - הכדור לא בידיים של נתניהו
מי שכן ייזכר כמפסיד הגדול של הליכה כזו לבחירות, יהיה בנימין נתניהו, ולא משנה מה יהיו התוצאות. עד היום נתניהו היה רגיל להיות השמש שמסביבה נעה כל המערכת הפוליטית. כולם ידעו שהשאלה אם הולכים או לא הולכים לבחירות תלויה אך ורק ביו"ר הליכוד ובשיקולים שלו, עלומים יותר או פחות. כך היה לקראת בחירות 2013, עוד יותר מכך בבחירות 2015 אז פירק נתניהו את הממשלה בראשותו להפתעת הקואליציה, וכך היה גם עכשיו. החוקים היו ברורים. נתניהו הוא זה שמחליט, בוחר את זירת הקרב באופן שנתפס בעיניו כמיטבי עבורו, וכולם נאלצים ליישר קו ולהיערך בהתאם.
אלא שהפעם, בין אם בסוף יוקדמו הבחירות ובין אם לא, מה שברור הוא שהמפתח לראשונה לא נמצא בידיים של נתניהו, והוא נגרר למהלך הזה בעל כרחו, בידי השותפים שלפתע החליטו להרים ראש. אם תרצו, המהפכה הקופרניקאית של הפוליטיקה הישראלית. אבל הליכה לבחירות בעיתוי הנוכחי ממש לא טובה לנתניהו, ולא רק בגלל שהשימוע יהיה סמוך ביותר לתאריך הבחירות המסתמן. הימין עשוי לספוג מפלגה קשה בבחירות הבאות, כי מבחינתם גם ככה הבחירות הקודמות היו מיותרות וחסרות כל חשק, אז על אחת כמה וכמה הבחירות החדשות. השמאל לעומת זאת, יכול למנף את זה כמיני-ניצחון ראשון ולהוציא את המצביעים שלו בהמוניהם.
זו הסיבה בגללה נתניהו עשה ויעשה כל מאמץ להימנע מהליכה לבחירות. פומבית הוא יילחץ על ליברמן, אולי אפילו יאפשר לכמה מאנשיו בליכוד לצאת נגד ישראל ביתנו פומבית, ובשקט ינסה להזיז גם את החרדים. הכל כדי לא ללכת שוב לבחירות. כי כמו נפוליאון בזמנו, גם נתניהו יודע שמצב בו לא אתה בחרת את שדה הקרב, עלול להתגלות כגורם המכריע שיוביל אותך להפסד בקרב המקומי, וכמו כדור שלג יכול להתגלגל להפסד במערכה כולה ולבסוף - לאובדן השלטון.
הכותב הוא סגן עורך עיתון "בשבע"