נותרו מעט יותר מ-50 יום עד שנטע ברזילי תעלה על הבמה בליסבון ותייצג את ישראל באירוויזיון 2018 עם השיר "Toy" שכתבו דורון מדלי וסתיו בגר. השיר הופץ בעולם בתחילת השבוע, ונכון לשנייה שבה נכתבת השורה הזאת יש לו 1.9 מיליון צפיות ביוטיוב. כפי שפורסם, השיר עלה מיד למקום הראשון בראש טבלאות ההימורים.
לשם השוואה, למקום השני ברשימת ההימורים - השיר האסטוני, מין זוועה בסגנון אמה שפלן - יש רק חצי מיליון צפיות אחרי עשרה ימים באוויר. אז האם באמת יש סיכוי אמיתי שאחרי הרבה שנים, האירוויזיון יחזור לירושלים (או עדיף, לתל אביב)? ומה אנחנו צריכים או יכולים לעשות כדי שזה יקרה?
למקומות, היכון, הרם
קודם כל, בואו נרגיע עם ההימורים. זה שלב מאוד מוקדם. הטבלאות עוד ישתנו הרבה פעמים כשהעסק יתחיל באמת להתחמם. ברור שישראל תהיה השנה בין המועמדות המובילות, אבל בכלל לא ברור שנמשיך להוביל. יותר מזה: אם נציץ בהימורים מהשנה שעברה, נגלה שלאורך כל הדרך הוביל את הטבלאות הנציג האיטלקי פרנצ'סקו גבאני עם שירו היומרני "אוקסידנטל קארמה". בתחרות עצמה השיר הגיע רק למקום השישי. לעומתו, השיר ממולדובה - מין קשקוש עם להקה של בתי מלון ששרה משהו עממי שבו שולבה עשרות פעמים המילה "מאמא" - דורג עשירי בטבלאות ההימורים והגיע בסוף למקום השלישי.
כשצוללים לעולם הזה של ההימורים המוקדמים, מגלים שסביב האירוויזיון יש כיום תעשייה שלמה של פעילים שעובדת בזה כל השנה. יש מעריצים קשים שעוקבים אחרי הבחירות של השיר בכל ארץ, מנתחים ניתוחים ומציבים רף ציפיות. למשל, השיר הבולגרי היה זה שהוביל עד לפני כמה ימים את ההימורים. הוא זכה לכבוד רק בגלל שההרכב שמייצג את בולגריה, אקווינוקס, מאוד נחשב אצל חובבי אירוויזיון. השיר עצמו הושמע רק מאמצע השבוע, אין לו עדיין קליפ, וכעת הוא כבר במקום הרביעי. ההיגיון אומר שהוא ימשיך לרדת בדירוג.
במונחי אהדת ה"בייס" של חובבי האירוויזיון יש לישראל יתרון גדול. דורון מדלי, כותב השיר, בנה לעצמו בשנים האחרונות מעמד בקרב האירוויזיוניסטים באירופה. כל הפעילים מכירים אותו, מחבבים אותו וישמחו לעזור. אפשר לבנות עליהם שאם יתחיל סוג של הייפ, הם יפמפמו אותו בארצות שלהם.
אלא שנטע ברזילי תלויה לא רק בעצמה או בחיבור של מדלי למעריצי האירוויזיון: השאלה היא התחרות. ביום שלישי פרסמה גיאורגיה את השיר הגרוע שלה, וכעת אפשר סוף סוף להקשיב לכל 43 השירים המשתתפים השנה ולהבין מה עומד מול "Toy".
קודם כל, מחכה לברזילי אירוויזיון מאוד בינוני, שלא לומר חלש. פרט אולי לשיר הצ'כי "Lie To Me" בביצוע מיקולאס - חתיך בסגנון של כל ג'סטיני תבל - אין שום מתחרה שממש בולט בשמיעה ראשונה.
אם מישהו חשב שהזכייה של פורטוגל בשנה שעברה, עם שיר שקט בקצב הבוסה נובה, תשנה מעט את פני התחרות - כדאי שיחשוב שוב. בסך הכל זה מבחר אירוויזיוני קלאסי ודי צפוי: התחרות מלאה בעיקר בשירי פופ קליטים, כמה בלדות, וכמה יציאות שונות ומשונות. מקדוניה למשל שלחה גברת שנשמעת כמו חיקוי של פלורנס אנד דה מאשין, ואנגליה שלחה זמרת שיכולה לעבור בתור אחותה הצעירה של ג'ולי אנדרוס.
בין השירים הבולטים ראוי להזכיר את הבלדה האוסטרלית "We Got Love" שתגיע גבוה אבל לא תזכה, את השיר הבלגי המתוחכם "A Matter of Time" שיתברג גבוה ושירים לא רעים משבדיה, מצרפת ומהולנד. השיר של ישראל יתחרה כמובן באגף הלהיטים המקפיצים. ושם יש לו מתחרה מעניין.
מי ייתן את ההוראה
פינלנד שלחה השנה לתחרות את שרה אלטו, בחורה אקסצנטרית שמזכירה את נטע שלנו ואפילו טיפה דומה לה. אלטו היא בוגרת "כוכב נולד" הפיני שנסעה להתמודד ב"אקס פקטור" האנגלי, והגיעה בו למקום השני המכובד. תכנית הגמר של התחרות שודרה בלייב גם בפינלנד, שם זכתה לרייטינג עצום. במשך העונה שלה, ששודרה אצלנו ב"הוט", אלטו ביצעה בין היתר שירים של ביורק, הוגדרה "מיוחדת" ו"שונה" והפכה לחביבת העיתונות האנגלית. נשמע מוכר? השיר שלה "Monsters" הוא פחות מיוחד ופחות עדכני מהשיר של ברזילי, אבל שני השירים הם מאותה משפחה.
כל זה אומר שבסוף, כמו תמיד, הכל יהיה קשור בביצוע הבימתי. "Toy" הוא שיר שהולך עד הקצה ומסתמך מאוד על יכולות הקרקור והלופריות של ברזילי; לא בטוח שפתיחת השיר עם 25 שניות שלה לבד, כפי שהן מוצגות כרגע בקליפ, תתאים לתחרות עצמה. ייתכן שצריך לקצר שם בחצי כדי לא להבהיל קהל שמרני. חוץ מזה, נקודה למחשבה: הניצחון של ברזילי בגמר "הכוכב הבא" על יונתן מרגי הגיע גם בזכות ההעמדה ועבודת הווידאו הצבעונית, הרקדנים והרקדנית שנתנו עבודה מעולה ותחושת המסיבה שסחפה אחריה את הקהל. כדי לשחזר את זה באירוויזיון, צריך בעיקר הרבה כסף.
זה לא דבר חדש. בשנים האחרונות, מעבר למחירי הטיסות והמלונות, נוספו למשוואה גם מחירי המופע. הווידאו עולה כסף, האפקטים הבימתיים עולים כסף - וכדי למצות את הפוטנציאל, מישהו צריך להכניס יד לכיס.
אין לי מושג מי אחראי על התקציב של נטע ברזילי. אם אלה אנשי "כאן" לבדם, אנשי "טדי הפקות" או כולם ביחד. בכל מקרה, מישהו צריך לקחת אחריות. בינתיים שוחרר הקליפ, והוא מוצלח במיוחד. הצבעוניות, החיתוכים המהירים, החלפות הבגדים הרבות והרקדניות המגניבות – הכל מייצר שם אווירת ניצחון שיכולה לסחוף את הקהל שצופה בקליפים מראש. הבעיה היא שבמופע עצמו אין אפשרות להחליף כל כך הרבה תלבושות, ומי שיצפה בקליפ בעיון יגלה שיש שם תחפושות מוצלחות לצד תחפושות די גרועות. אצל ברזילי זה לפעמים נהדר ולפעמים משונה ולא מזמין, כך שיצטרכו לבחור בגדים שבאמת יעבדו נכון על הבמה. ולא לשכוח לחתוך מדי פעם אל המסכים ואל הרקדניות, כדי שתחושת השואו לא תיעלם.
לאור כל האמור לעיל, המומחים בוודאי ידרגו אותנו גבוה מאוד. הנעלם הגדול הוא הקהל בבית, שמחזיק ב-50 אחוז מכוח השיפוט. הוא מורכב ברובו המכריע מאנשים שרואים את השירים רק בתחרות ומצביעים אינסטינקטיבית. רוב האנשים האלה יראו את נטע ברזילי בפעם הראשונה בחייהם על הבמה בליסבון, ורובם אפילו לא צופים במופעי חצי הגמר. שם היא אמורה להמם אותם בשלוש דקות.
הצלחתה של ברזילי תלויה, אם כן, גם בבמאים הפורטוגליים של הטקס. האם הם ירצו לפרגן לה? הצוות הישראלי שכולל את מדלי, יואב צפיר ואנשי התאגיד יעשה כמובן הכל כדי שהשיר הישראלי יצולם נכון; הרי היו לאורך ההיסטוריה במאים אנטישמים (אני לא צוחק) שהתעמרו בשירים ישראליים וגרמו לאנשים כמו אהוד מנור המנוח וצדי צרפתי למרוט שערות. נקווה שזה לא יקרה הפעם.
בחודש הבא יתקיים בישראל מיני אירוויזיון. יגיעו אליו עשרות נציגים שיבצעו על במה אחת כמעט מחצית משירי התחרות. סביר להניח שהחוויה בישראל תעצים את הדיווחים שלהם בארצות המוצא על השיר הישראלי, כך שאפשר לשמור על אופטימיות. מה שנותר הוא לסמוך על דורון מדלי עצמו, שכמפעל של איש אחד יעבוד בחודשיים הקרובים כדי לייצר מקסימום באזז באירופה. הוא יודע איך לעשות את זה. אז נכון, זה קצת מוקדם, אבל מי שמאמין לא מפחד - והשנה עושה רושם שיש סיכוי מסוים שנזכה שוב בתחרות. אז למה שלא נגלה אופטימיות?