המלצות המשטרה בצד, אפשר להכתיר את השבוע תחת הכותרת "שבוע ההעצמה הטרנסית": שתי נשים וגבר אחד שברו ביחד שלוש תקרות זכוכית בדרכם של הטרנסים והטרנסיות לזקוף עוד יותר את קומתן/ם. תאלין אבו חנא תהיה הטרנסית הראשונה שמשתתפת בתחרות מלכת היופי; רוי אוחנה מנסה להיות הכדורגלן הראשון בישראל שהתחיל קריירה בקבוצת נשים ויעבור לשחק בקבוצות של גברים; ובל אגם תהיה המשתתפת הטרנסית הראשונה בסדרת הדוקו ריאליטי הפופולרית "גולסטאר".
עכשיו תביטו בשלושתם, שתי נשים מקסימות וגבר אחד כריזמטי שהבינו דבר חשוב: אם נקלעת למקום שבו אתה צריך להילחם כדי להשיג את מה שהגיוני שמגיע לך, אתה יכול באותה הזדמנות גם לקדם על גבך את כל הקהילה שלך או לשכב עבורה על גדר תיל. אתם תבחרו את הדימוי.
אוחנה נגד ברקוביץ'
קחו את המקרה המורכב של רוי אוחנה: הוא היה כדורגלן בליגת הנשים שבשלב מסוים החליט לבצע התאמה מגדרית ולהיות מי שהוא מרגיש באמת. הראשונות שהביעו מורת רוח היו דווקא חברותיו בליגת הנשים; היו מי שטענו שם כי מרגע שהחל לקחת הורמונים, זה לא פייר שהוא ישחק נגד נשים.
אוחנה פנה להתאחדות לכדורגל בבקשה שתאפשר לו לשחק בין הגברים. בהתאחדות דווקא רצו ללכת לקראתו, אבל התברר שכדי לעזור לו צריך להיות מעט אמיצים ולחשוב מחוץ לקופסה. המדינה, שעושה את המוות לטרנסים - במיוחד בעידן שבו משרדי הבריאות והפנים נשלטים בידי חרדים - טרם אפשרה לרוי לשנות את מינו בתעודת הזהות. יש ועדות, יש עניינים, יש ביורוקרטיה מכאן ועד השמיים. כך שההתאחדות לכדורגל צריכה עכשיו להחליט אם היא נאורה יותר מליצמן ודרעי ועושי דברם. אנשיה ניסו כבר לבדוק בעולם, אבל לא מצאו תקדימים כאלה באירופה או ארצות הברית (אולי היו צריכים לחפש באוסטרליה: ההתאחדות לפוטבול שם אישרה ממש החודש לטרנסג'נדרית האנה מונסי, לשעבר שחקן כדוריד, לשחק בליגת הנשים).
בראיון רדיופוני אצל אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' אמר ראש מערך ההסברה של ההתאחדות לכדורגל, שלומי ברזל, שהם מנסים לראות איך אפשר לעזור. גם אוחנה עצמו השתתף בראיון, וברקוביץ', שהוא תמיד ברקוביץ', הקשה עליו בענייני חדר ההלבשה. אוחנה, שהוא הכי לא פראייר והגיע לראיון מוכן וחם, מיד ענה לו: "אני לא שואל אותך מה גודל איבר המין שלך, אל תתעסק באיברי המין שלי".
אפשר כמובן להתעצבן על ברקוביץ', אבל הרי זו שאלה שנשאלת ברחוב, גם אם היא לא לגיטימית. והרבה יותר חשוב: מרגע שרוי ענה כמו שענה, כל השיחה נשמעה לגמרי אחרת. ברגע שהטרנס פותח פה, אפשר להשתיק אפילו את ברקוביץ'.
לא ברור איך יסתיים התקדים של אוחנה. לא ברור גם מהי הרמה שלו כשחקן ביחס לליגות הישראליות, ובסוף היום הוא גם תלוי בכך שקבוצה תרצה לקלוט אותו. אני משוכנע שאם הוא משחק טוב באמת, זה רק עניין של זמן עד שיתברג איפשהו. בכל מקרה זה די מדהים: עוד לפני שיש לנו בישראל כדורגלן הומו מחוץ לארון, יש לנו שחקן טרנסי. כבוד.
תאלין נגד ההיסטוריה
הסיפור של תאלין אבו חנא הוא יותר בכיוון הסינדרלה. החיים שלה עד היום לא היו איזה נופת צופים - בכל זאת, היא באה ממגזר שהיחס שלו לקהילת הלהט"ב נמצא הרבה מאחור ביחס לחברה היהודית בישראל - אבל תאלין היא מלכת הלימונדה. לקחה את הלימונים ועשתה מהם מיץ הכי טעים. היא יפהפייה, אלגנטית ומהממת, והיא זכתה די בקלות בתחרות מיס טרנס שהתקיימה כאן לפני שנתיים. אחר כך ייצגה את ישראל בתחרות בינלאומית.
עכשיו היא אחת מ-12 המועמדות הסופיות בתחרות מלכת היופי של ישראל. כבר ראינו טרנסיות בין המועמדות למלכת היופי באנגליה, בארה"ב ובקנדה, ומי יודע – אולי תאלין תנצח ותלך בדרכה של ג'נה טלאקובה, הטרנסית שנאבקה בשנת 2012 במארגני "מיס יוניברס" עד שהארגון החליט להתיר לה להתחרות על התואר והכריז כי מעתה התחרות פתוחה לטרנסיות.
תאלין ניחנה בכל הנתונים הדרושים כדי להותיר רושם. היא למדה היטב להתנסח, היא מצוינת בראיונות לתקשורת. והכי חשוב, היא יודעת מי היא ומה היא ואיך לייצג את שלל הזהויות המסובך שלה בלי לבאס אף צד. אפילו בדיון המורכב בין פלסטינים וערבים ישראלים לבין המדינה היא מצאה את הדרך הנכונה לדבר ולייצג, באופן שגם מירי רגב וגם חנין זועבי לא יסתייגו ממנו. נדמה לי שיש מעט מאוד תושבים לא יהודים בישראל שמסוגלים לנסח את הקו הזה. אז נכון, הפעילים הפוליטיים הערבים כאן לא באמת רוצים להתמודד פומבית עם השאלות הלהט"ביות, דבר שעובד לטובתה ומקל עליה. ועדיין, כל הכבוד לה על הנחישות.
כל הכבוד גם לישראלה לב, טרנסית מבוגרת ממנה שחייתה גם בתקופות הפחות נעימות ומקבלות, ושהחליטה יום אחד שהדרך שלה אל האושר תעבור בהשבחת הדור הבא. היא פעילה מאוד במרכז הגאה בתל אביב, ארגנה את תחרות היופי הטרנסית, וכשתאלין זכתה פרשה עליה כנפיים מגוננות. מאז הן צמד שכזה, וביחד הרבה יותר פשוט לכבוש את העולם. כמובן שמגיעה מילה טובה גם לשבועון "לאשה" שעומד מאחורי תחרות מלכת היופי. זאת ההוכחה שבישראל - דווקא בגלל הבלגן, חוסר המסורת והנטייה להסתמך על אינסטינקטים והגיון - הרבה יותר קל להרים תקרות זכוכית. עובדה. תאלין מועמדת להיות מלכת יופי, וקשה להגיד שזה יפגע בתחרות הזאת באיזושהי צורה.
בל נגד טובל'ה
אחרונה חביבה בגיבורות השבוע היא בל אגם. גילוי נאות, בל היא לא רק חברה שלי: היא גם פעילה בארגון הנוער הגאה "איגי" באופן מעורר הערצה.
ככל שהקהילה הטרנסית גדולה ומתרחבת, יש בה כמובן יותר מקום לניואנסים. בל היא במסורת הנשים הגדולות מהחיים. היא יפהפייה, היא נשית מאוד, היא אחת שכל העולם מסובב בשבילה את הראש והיא אוהבת את תשומת הלב. באיגי היא הקימה קבוצה לבנות צעירות והיא מקלה עליהן לגדול בעולם החדש שבו, לשמחתנו, נערות כאלו אינן נדחקות אוטומטית לתעשיית הזנות כמו שהיה לפני 30 שנה. הבנות שבל מגדלת בטוחות בעצמן, חזקות, ובעיקר לומדות להתמודד עם החיים באופן רגיל יותר. הכוכבת הגדולה שלהן היא רומי אברג'יל בת ה-16 שהפכה לכוכבת ילדים ונוער ומשחקת בסדרות בטלוויזיה.
החל מהשבוע תוכלו לראות ב"הוט" את בל בעונה החדשה של "גולסטאר". זו העונה הראשונה שמוקדשת כולה לבנות, ובל - כמו שתראו - הסתדרה מצוין עם טובל'ה, נסרין קדרי, עינת שרוף וכל האחרות, ואף בלטה שם ככוכבת-על. היא לא נמצאת ב"גולסטאר" על תקן קוריוז ולא על תקן אנתרופולוגי. אחרי הכל, היא עשויה בדיוק מהחומרים שמייצרים ריאליטי משובח: מהירת לשון, חכמה, שרדנית ובעיקר כיפית. בחיים האמיתיים היא מריצה עסק מצליח של מסיבות רווקות ועובדת על ערב יחיד. נדמה לי שמי שיראה את "גולסטאר" לא יוכל שלא להתאהב בה.
השבוע, כשהיא נכנסה לפרמיירה ובפעם הראשונה בחייה כל הצלמים עטו עליה, היא קיבלה קצת רגליים קרות. אבל אחרי זמן קצר חזרה לעצמה והתנהגה כאילו אלה הם חייה. ואלה באמת יהיו חייה, כי החיים הם מה שאתה עושה מהם.
בתוך כל המאבקים הדרמטיים של החודשים האחרונים, מול התאבדויות של טרנסיות בשנה האחרונה, מול הדברים הדוחים שאומרים ח"כים מהבית היהודי ורבנים שחושבים את עצמם - כדאי לזכור שאת האור לקהילות מחולשות מביאים ומביאות הגיבורים שהסיפור הוא עליהם. שבוע שבו יש לקהילה הטרנסית שלושה כאלה הוא שבוע לחגוג.