אנשים מתרגלים לכל דבר. עכשיו כולם עדיין מזדעזעים מדונלד טראמפ. הדרך שבה הוא מתבטא מחרידה, ההתנהלות שלו בטוויטר היא סוג של הפרעת אישיות, וראיתם את הצווים שהוא חתם עליהם? אבל היי, הוא נשיא ארצות הברית, הוא נבחר, ואנשים יתרגלו.

בינתיים העולם מתנחם במלניה, אשתו. מלניה היפה, הנסיכה הכלואה. היפהפיה הנרדמת עם חליפת התכלת האלגנטית של ראלף לורן. כולם מרחמים על מלניה. איך בעלה השפיל אותה מול ברק ומישל, רץ קדימה להתחנף בזמן שהיא נשרכת מאחור עם המתנה התכולה שלה, העטופה כל כך יפה. ואחר כך ראינו את הגיף ההוא מאחד הנאומים, כשהוא סינן לעברה משהו בסגנון "סתמי ת'פה". ובכלל, כולם כבר יודעים שאיוונקה, בתו של טראמפ, היא הגברת הראשונה האמיתית. היא זאת שתנהל את וושינגטון בזמן שמלניה הבוכיה תשב אבלה וחפויות ראש בקומה העליונה של המגדל הנורא במנהטן, ותסעד את בנה האולי-לא-כל-כך-בסדר.

רגע, בואו נעצור הכל. "עופו!", כמו שאומרת חברה אחת שלי. מה זאת כל האינסטנט אמפתיה הזאת? ממתי מגיעה לה אחוות נשים? מלניה היא לא איזו תינוקת תימנית תמימה שנחטפה על ידי אשכנזים רעים. היא גם לא תמימה ככיפה אדומה. מלניה הזאת, עם הפרצוף היפה, לא שונה מאחרון הטייקונים הגזלנים. היא אדם שהחליט למכור הכל בשביל כסף ממש גדול.

בזמן שבעלה מחליט לבטל את התמיכה בארגונים שמאפשרים לנשים לעבור הפלות, והיא מקבלת את זה באהבה, לא מגיעים לה רחמים. היא קשרה את גורלה באיש ההוא, ובניגוד לנשים שייפגעו מההחלטות שלו – מרוויחה מזה יופי. היא חתיכת כלב (בכוונה אני לא כותב כלבה) שלא אכפת לה מכלום, חוץ מאשר מחיי העושר שלה, שבעיניה הם כנראה מאוד מוצלחים.

לא מגיעה לה הנחת סלב

בואו נתחיל מההתחלה. דונלד ומלניה טראמפ נפגשו ב-1998. היא הייתה בת 28, הוא בן 52. וזה לא שהוא ליאם ניסן: דונלד טראמפ יכול להיות מגרה מינית רק אם יש לך פ'טיש לכסף. הוא גבר לא שמור, עם עור ורוד ושיער כתום. הוא אולי משעשע בשיחה, אבל הוא כנראה גם נרקיסיסט שלא נותן לאף אחד להשחיל מילה. הוא חושב שהוא יודע הכל יותר טוב מכולם, ובגלל הכסף שלו רגיל שתמיד מקשיבים לו. רוב האנשים שהוא פוגש במשך היום תלויים בו לפרנסתם.

אבל מלניה התאהבה. שזה סבבה, גם להתאהב בכסף זה משהו. בתחילת הקשר ביניהם דונלד אמר שהם מתאימים נורא, ולא רבים אף פעם. האם היא ידעה שהוא אוהב לשלוח ידיים למפשעות של נשים? האם היא לא חשדה שהוא סליזי במקרה הטוב, ותוקף מינית במקרה הרע? הפגישה הראשונה שלהם היתה בשבוע האופנה בניו יורק, הוא הגיע עם דייט וביקש ממנה את הטלפון שלה (היא מתגאה בכך שלא נתנה לו אותו). יש לי תחושה שהוא לא בדיוק פנה אליה כמו ג'נטלמן אבירי.

ייאמר לזכותה שבשנים הראשונות של הקשר, הוא היה סתם סלב טלוויזיה ניו יורקי, שמתחכך בסלבס אחרים. בין האורחים בחתונה שלהם היו ברברה וולטרס, סימון קאוול, פי דידי, ואפילו הילרי קלינטון. מי לא רוצה חיי זוהר כאלה? אבל גם כשבעלה החליט שהוא רץ לפוליטיקה והתחיל לשנות את הדעות שלו, היא לא הנידה עפעף.

הופ, הוא נגד הפלות. הופ הופ, הוא נגד נישואי גאים. הופ הופ הופ, הוא שונא מוסלמים ומקסיקנים ולמה לא להגיד את האמת, גם שחורים. לכל אורך הדרך התפרסמו ראיונות איתה שבהם היא תמכה בו ללא סייג. יש אחד טלוויזיוני מפורסם במיוחד מ-2011, ב-"Joy Behar Show", שבו היא מסבירה שאובמה אכן נולד בקניה ושהיא לא מאמינה לתעודת הלידה שלו.

אנחנו הרי מבינים שהיא לא טיפשה. אולי היא לא איינשטיין, אבל היא מבינה כל מה שאומרים לה. והדברים שהיא בחרה להגיד הם הבחירות שלה. וכמו כל רפובליקנית מחורבנת מניו יורק, היא הכי מצחקקת עם החברים הומואים שעושים לה שיער וסטיילינג ומעצבים לה בגדים יפים, אבל מרשה לעצמה להגיד שהם לא צריכים להתחתן. כלב מי שנותן לה בגדים ללבוש וכלב מי שמאפר אותה. אף אחד לא עושה הנחות לבעלה, וגם לה לא מגיעה הנחת סלב.

אישה שלא אכפת לה מכלום

אם תשאלו אותי, הבחירה של מלניה להישאר בניו יורק היא חלק מתחושת ה"מגיע לי" שלה ושל בעלה, שחושבים שהם עשירים מספיק כדי להשתין על הכללים. משעמם בוושינגטון, הבית הלבן רחוק מדי מהחנות של ג'וצי, ואין לה כוח להמציא לעצמה עכשיו איזה עניין בילדים עם מוגבלויות או כל ארגון צדקה אחר. בעלה תרם במשרד. היא מוכנה להיות אשת נשיא אם המשמעות היא שמלת תכלת חדשה, אבל לא כשזה אומר לנסות ולהפוך את העולם לטוב יותר.

אז תגידו שהיא כלואה שם, שהיא חתומה על הסכמים כלכליים מכאן ועד להודעה חדשה. שהבת המפלצת שלו ובעלה החושב את עצמו ממררים את חייה. אז זהו, שזה לא בדיוק ככה. היא אשת נשיא ארצות הברית, מה שאומר שהיא בעמדת כוח להוביל שינוי. אז היא אמרה שתפעל לעצירת "בריונות ברשת", ונשמעה כמו מי שמקריאה מדף. אבל היא היתה יכולה לעצור רגע ולהגיד "וואו, אולי באמת אעצור את הבריונות ברשת?", במיוחד כשהיא בטח משתגעת מזה שהבן שלה סופג עלבונות בקצב ויראלי. אבל מלניה, כך נראה, לא מתעניינת באף אחד חוץ מעצמה.

הדבר הטרגי באמת בסיפור של מלניה טראמפ הוא לא הצילומים העגומים מטקס ההשבעה, אלא היא עצמה. היא לא מתכוונת להזיז אצבע בשביל אף אחד. היא שמה קצוץ על המעמד החדש שלה, על אמריקה, על העולם. היא אפילו לא תעשה יחסי ציבור לסלובניה מולדתה היפה, שיכולה היתה להפוך עכשיו בקלות לאתר תיירות לוהט. אם ראיתם את נאום הפרידה של מישל מהמורות בבית הלבן, את האור בעיניים של האנשים שעמדו סביבה, ודאי הבנתם שאשת נשיא יכולה לעשות המון.

אז נכון, היא לא גרועה כמו ננסי רייגן, שנתנה בשעתו לכל חבריה המעצבים למות מאיידס. הם הגיעו אליה למסיבות עם איפור כבד, בזמן שבעלה לא הסכים להפנות כסף לחקר המחלה וטיפול בחולים. זאת היתה תקופה חשוכה באמת. ונכון שאת נעליה העצומות של האישה המדהימה בתבל, מישל אובמה, יהיה קשה מאוד למלא. אבל בינתיים תזכרו שמלניה טרמפ היא לא יותר מבחורה קרה, מחושבת, יפה ואנוכית, שאין לה שום עניין להחזיר לעולם חלק מכל הטוב הכלכלי שהורעף עליה.

בכל השנה האחרונה היא לא אמרה משפט אחד שיש בו נתינה. משפט בודד שיגרום לך להבין שאכפת לה ממישהו או ממשהו. אפילו לא מהפנסיונרים של הצבא האמריקאי, ותיקי הקרבות, שבעלה כל כך אוהב להבטיח שידאג להם, ואיכשהו בקטע הזה הוא נשמע תמיד אמין. ואם אתם מתחילים לחבב אותה ולרחם עליה, זה אומר שגם אתם קצת איבדתם את המצפן. היא היתה יכולה להתחרות על תואר האישה הדוחה ביותר באמריקה, אלמלא הבת האמביציוזית איוונקה, הניו יורקית הליברלית, חברה של צ'לסי קלינטון שהפכה פתאום לרפובליקנית שמרנית, היתה תופסת את התואר הזה ולא מאפשרת לאף אחת להתקרב.