גדי (שם בדוי) הוא נער הומו שלומד בתיכון במרכז הארץ. בשבת שעברה הוא פרסם באתר של ארגון הנוער הגאה טקסט על השיר "מושיקו צא מהארון". בטון עצוב אך לא מתלהם הוא הסביר ליוצרי התכנית שהם לא מבינים מה שיר כזה יעשה עכשיו לנוער להטב"י בתיכונים בישראל, ואיך במקום שיר שאמור לחזק ולהעצים הוא רק ישמש עוד כלי בידי בריונים לנגח ילדים מבוהלים.
שלושה ימים אחר כך הוא שלח למדריך שלו בארגון את צילום המסך המופיע כאן למעלה. למי שלא מבין, הנה מקרא התמונה: נער אחר בשכבה שלו, נקרא לו דני (שם בדוי) כתב לו "היי גדי... אני לא נטחן כמוך... ישר לתאי הגזים... אפשר גם במטחנת בשר...". גדי ביקש שצילום המסך הזה יגיע לתקשורת. אנחנו טשטשנו את תמונת הנער השולח. אבל אני יכול לספר לכם שבתמונה הוא נראה נער חביב ורגיל עם חיוך מקסים.
ולכן הדבר הכי חשוב בסיום הדיון הארוך והמייגע שהתקיים השבוע הוא לא מה חושב רוגל אלפר על הזכות לספר בדיחה, ולא מה חושבים הומואים מבוגרים כמוני, ששמעו את השיר בפעם הראשונה ומעבר לזה שהוא אדיוטי ובטעם רע, לא באמת נרעשו. חשוב מה מרגישים אלפי בני הנוער שצפו בתכנית ויתקלו שוב ביום ראשון בבוקר בבית הספר באנשים שיעליבו אותם.
מה ששומרי הסף של חוש ההומור לא ערנים אליו מספיק, הוא שכבר כמעט עשור שהזירה הכי קשה ללהט"בים היא בתי הספר התיכוניים. בגיל מאוד צעיר מסמנים הילדים "הומואים", "לסביות" ו"קוקסינלים" ובעצם מוציאים אותם מהארון, לפעמים לפני שהנערים והנערות עצמם בכלל מבינים שהם כאלה. בהמשך יש התנכלויות. ואם זה לא מספיק, יש בהרבה מקומות צוות מורים חסר הכשרה או סתם חשוך, יש משפחות לא מקבלות. יש הרבה מקומות רעים. אם יש דבר שלא הייתי רוצה להיות שוב, זה בתיכון. לפחות בתקופה שלי לא ידעו בכלל מה זה הומו. יש לי חשד גדול שבעידן הזה התיכון היה הופך מבחינתי לאסון.
ולכן כמו שקוראים לזה במשפטים "מבחן הגולגולת הרכה" הוא המבחן הרצוי. כלומר, אם נתת למישהו צ'פחה קלה בראש, ומתברר שיש לו גולגולת רכה ולכן הוא קיבל זעזוע מח, אתה אשם. היית צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהראש שלו יותר רך מהרגיל.
עוד לא מאוחר לתקן
לפני חודשיים עמדתי לרגע במרכז סערה קלה, בעקבות קטע ששודר בתכנית "גולסטאר". זה היה קטע טרנסופובי, שקומם רבים בעיקר בגלל שאני השתתפתי בו. הקטע עצמו היה ערוך (יש לי כיום את הדברים המלאים שאמרתי אצלי בווידאו, והם מקבלים ניחוח שונה לגמרי). מה שיותר מעניין זה שיוצריו ועורכיו כלל לא הבינו עד כמה הוא פוגעני. הם מבחינתם הקדישו שבוע קודם פרק לקמפיין נגד הומופוביה, והיו בטוחים שהם בעד הקהילה על כל גווניה.
בסיומה של אותה סערה, ואחרי שהתנצלתי מעומק הלב, נפגשתי עם נציגים מהקהילה הטרנסית שיצאו להפגין נגדי. זאת הייתה אחת הפגישות הקשות שעברתי בחיים. אבל היה בה גם משהו נהדר. כי הבנתי כמה אני אטום לפעמים, וכמה צריך להיות זהיר, וקשוב. אפילו בתוך הקהילה שלך, שבה אתה בטוח שאתה מכיר את כל הניואנסים. בתום הפגישה הצעתי שהמשתתפים יגישו גם תלונות להוט ששידרה את "גולסטאר". אבל איכשהו זה לא קרה. בהמשך דאגתי שהקטע יוסר מהאינטרנט ויעלם.
את הלקח הזה הפנימו היטב ראשי האגודה שגרמו לכך שיותר מ-300 תלונות הוגשו השבוע נגד "הכוכב הבא לאירוויזיון 2016" והרשות השנייה תדון באירוע. אבל גם ראשי האגודה, אחרי שנפגשו עם אנשי התכנית הבינו שצריך בכל זאת לזכור תמיד מי אויב ומי ידיד. קשת היא לא גוף הומופובי. להפך. אפשר תמיד להגיד שהשתתפותו של מייקי אלרוי באח הגדול היא גימיק. אבל מי שמבין קצת בטלוויזיה, יכול לראות שההפקה כולה דרוכה וערנית לכך שהוא יקבל את המקום והיחס הנכון. זה לא מקרה שהמתמודד ברק אדרי, שמגדיר את עצמו "הומו, ערס, מזרחי", הוא בכלל לא נושא לדיון, ואיש לא עסוק בנטיות שלו.
אסי עזר והראל סקעת הם בטח לא אויבים או הומופובים. וקצת נמאס מהסערות האינטרנטיות ההיסטריות שבהן בתוך רגע, אדם הופך מאהובת הקהל למפלצת. העובדה שהם משתתפים ביחד ב"כוכב הבא" היא הוכחה נוספת שעל המסך של קשת לא מפחדים מעודף נוכחות גאה. רק לתזכורת, אחרי שידור התכנית הראשונה העונה, שבה עזר פלירטט עם בן זוגה של אחת המתמודדות, הוגשו לא מעט תלונות לרשות השנייה על כך שהתכנית הומואית מידי, ועשויה לפגוע בנשמות של ילדים רכים. אבל זה לא אומר שהם לא פישלו.
יש לא מעט צדק בגישה שלראות את שניהם מחייכים מול השיר האדיוטי, היא גם הפגנה של כח. העובדה ששניהם אנשים שמעצבנים לפעמים היא לא רלוונטית. אפילו לא רלוונטית ההתבטאות של הראל סקעת שאמר רק לפני שבועיים שהוא "לא אוהב מצעדי גאווה". נכון, זה אומר שיש לו תודעה פוליטית של עז, אבל זאת זכותו. מה שכן, לא הוא ולא עזר היו ערנים מספיק לכך השיר העלוב של "מושיקו" לא רק היה בטעם רע, אלא יותר מזה.
אנשים במעמדם היו צריכים לפחות להעיר משהו על בני נוער. זאת תכנית שמתמודדים בה גם תיכוניסטים. הם אמורים לזכור את הנתונים על אלימות בבתי ספר. ולכן היה עליהם גם להתנצל מיד ומעומק הלב. וכן, זה יהיה מאוד נחמד אם התכנית כולה תמצא דרך להסביר ולהתנצל. אני מבין שהתכנית צולמה מראש, וקשה מאוד להוסיף עליה. אבל עדין לא מאוחר להביא מחר (שישי בבוקר) את עזר וסקעת לאולפן ולצלם כמה דברי הסבר נחמדים שישודרו לפני התכנית ביום שישי. ויש עוד דרכים. יואב צפיר והאנשים היצירתיים של טדי הפקות, בטוח יכולים לחשוב על משהו. לגדי (שם בדוי), מגיע שמישהו יגיד לו בטלוויזיה שהוא אוהב אותו וחושב עליו.
אחרי הרצח של שירה בנקי הבטיח השר נפתלי בנט להגדיל משמעותית את תקציב ארגון הנוער הגאה ולפתוח את בתי הספר לתוכניות להגברת סובלנות. התקציב של איגי גדל בינתיים במעט מאוד. זה לא דומה לסכומים שמקבלים בתי אולפנא. פתיחת בתי הספר מקרטעת גם היא. מה שאומר שהחברים של מושיקו, יציקו לו גם בשנה הקרובה. שר החינוך שכל כך דואג לרומנים בין ערבי ליהודיה, ימשיך להתעלם ממנו.
ורק לסיום, לפני שקופצים כל הקופצים, אציין בסגנון אביב הורביץ: 1 אני עובד במאקו מבית קשת. 2. מצד שני הייתי שופט בכוכב נולד ואחרי חמש עונות ויתרו עלי, מה שהשאיר בי כעסים על יוצרי התכנית. 3. אני ויניב ויצמן, הקמנו ביחד את ארגון הנוער הגאה ואני משמש כנשיא הארגון. 4. כחלק מהצורך שלי לתרום לקהילה הטרנסית אני עוזר בימים אלה לאנשי פרויקט גילה לארגן ערב התרמה גדול. הארגון החשוב הזה, כמו שאר הארגונים של הקהילה הטרנסית, עובד בתקציב שנתי מגוחך של פחות ממאה אלף שקל (!). לתשומת ליבם כל של חברי הכנסת שמגדירים עצמם ידידי הקהילה.