אמיר אוחנה היה יכול לצאת אתמול מלך. הוא התקפל. הוא ירוק מידי ואולי לא אמיץ מספיק, אבל מי שמתנפלים עליו בקריאות בוגד הם סתם פופוליסטים, כי אוחנה אינו הכתובת. שתי הצעות חוק שתומכות בקהילת הלהט"ב נפלו אתמול - ההצעה להכיר בזוגות חד מיניים כמשפחות שכולות, וההצעה להחלת ברית הזוגיות בישראל. אבל זאת לא אשמת אוחנה, ראש הממשלה הוא האשם האמיתי. ולא רק הוא. שרי "הליכוד", אנשי "כולנו" וגם חברי האופוזיציה שהגישו את שתי הצעות בידיעה ברורה שהן לא יעברו, שלא לדבר על אביגדור ליברמן, שמיישר קו עם רוסיה ההומופובית. מסכנה הקהילה, שאין בכנסת כרגע אף אחד שבאמת מסוגל לדאוג לה.
במקומם, אוחנה הוא זה שחוטף את האש אבל ההתנפלות עליו היא לחלוטין אקט פופוליסטי, מלווה בחוסר הבנה של עבודת הכנסת. הרי ברור שהוא הומו גאה, כאילו שמישהו באמת מפקפק בזה. אם היה לו יותר ניסיון הוא היה מוצא פתרון לסיטואציה הבלתי אפשרית אליה נקלע אתמול (רביעי). הוא היה דואג לא להגיע בכלל לכנסת או שהיה עושה הצגה דרמטית, אבל הוא ירוק, ולכן הוא חוטף עכשיו.
הנה כמה עובדות: חוקים עוברים בכנסת רק אם הקואליציה מסכימה להם. מי שרוצה להעביר חוק ולא רק לעשות רעש, עובד מאחורי הקלעים כדי לרתום את הממשלה, או לפחות לסדר שיהיה חופש הצבעה. להזכירכם, בכנסת הקודמת עבדה "יש עתיד" על החוק נגד אפליה, שעבר בסוף בקריאה טרומית תוך שנפתלי בנט ואיילת שקד מצביעים בעד, ואולי היה הופך לחוק אילו הממשלה לא נפלה. מה שלא הפריע לסתיו שפיר להגיש, תוך כדי, הצעה פרטית להתרת נישואים חד מיניים, שכמובן נפלה, רק כדי לארגן ב"הארץ" כותרת "יאיר לפיד הצביע נגד הקהילה הגאה".
וכך גם השבוע. כל מי שהגיש היום הצעת חוק בעד הקהילה ידע שאין לה סיכוי. יותר מזה, איש לא עבד מאחורי הקלעים כדי שיהיה להצעות סיכוי. הכל היה רק בשביל לעשות כותרות בפייסבוק, או בשפת האופוזיציה "לטלטל את הקואליציה". זאת הצגה, לא יותר, והיא אינטרסנטית לא פחות מההצבעה של חברי כולנו והליכוד שהרימו יד נגדה. זאת הצגה על גבה של הקהילה.
קדנציה מאכזבת מבחינת קהילת הלהט"ב
האשם האמיתי, בנימין נתניהו, הגיע ביום שלישי לכנסת ודיבר יפה על הקהילה הגאה. באמת דיבר יפה, וזה חשוב, כי הוא ראש הממשלה. הוא אולי ציני, אבל לא יותר מבוז'י הרצוג. האמת, שניהם ציניים, ואצל שניהם הקהילה היא עוד כלי ניגוח במשחק. נתניהו לא יכול להסתתר מאחורי איש, האחריות האמיתית היא עליו. הליכוד, שכל כך אוהב לחבק את הקהילה, לא עשה בקדנציה הזאת כלום. כל מילות התמיכה בקהילה הן מילים ריקות. השדולה הגאה לא באמת מנסה או מצליחה להעביר חקיקה, אולי כי בדרך צריך לאבד קרדיט בשביל איזה ליכודניק, והאגו לא נותן. לקהילה אין חברים אמיתיים בכנסת, פה ושם מצליחה יעל גרמן להזיז משהו קטן, אבל באמת קטן. כל השאר בועות סבון.
הקדנציה הנוכחית היא קדנציה מאכזבת מאוד מבחינת קהילת הלהט"ב. מי שאשמים בזה הם קודם כל ראש הממשלה ושרי "הליכוד", לא פחות מהם משה כחלון ואנשי "כולנו". על הבנטים והחרדים בכלל אין מה לדבר. וגם לא על האיש המאכזב מכולם, נביא החילוניות אביגדור ליברמן, שלא ברור למה מפלגתו היא ההומופובית ביותר בכנסת ומיישרת קו עם רוסיה שונאת הלהטבי"ם.
אבל גם האופוזיציה לא באמת מתאמצת. איפה הח"כ ההומו הלא גאה מחוץ לארון ואיפה כל המפלגה שלו? איפה הכשרון הפוליטי של הרצוג? יחימוביץ'? מיכאלי? איפה יש עתיד וההבטחות הגדולות? איפה דב חנין שתמיד מסביר איך הוא רוקם מאחורי הקלעים בריתות חוצות קווים? ולמה הוא אפילו לא הצליח להביא את כל חברי חד"ש להצבעה? שלא לדבר על חברי הכנסת הערבים האחרים? איפה זהבה גלאון וכשרונה הפרלמנטרי? יום הקהילה הגאה שהתקיים בשלישי האחרון היה מוצלח בעיקר בגלל ההנגשה של הקהילה הטרנסית לכל החשוכים במשכן. הערך שלו היה בעיקר תדמיתי. אבל לא הרבה יותר מזה.
לתוך כל זה נכנס בצעד כבד הח"כ הטרי אוחנה. ביום שלישי הוא הצליח להביא את נתניהו לדבר בכנסת בעד הקהילה, שזה הישג יפה, אבל יום רביעי כבר היה גדול עליו. הוא נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית. אסור לו להצביע נגד הקואליציה, זה לא מקובל וגורר סנקציות והוא לא מספיק מיומן או דיווה על מנת לעשות סצנה קורעת לב מול המצלמות, לפנות ליו"ר הקואליציה או לראש הממשלה בדמעות ולבקש אישור מיוחד. הוא גם לא חזק מספיק או מאורגן מראש, כדי להכריח את הממשלה לעשות הסדר עם האופוזיציה שאולי תדחה את ההצבעה. חבל גם שאיש לא רמז לו שעדיף שהוא לא יהיה במשכן כדי שהמצלמות לא יתפסו אותו.
מי שמתנפלים עליו עכשיו, הם כל אלה שלא מסוגלים להבין איך אדם יכול להיות הומו וליכודניק. מה לעשות שיש מלא כאלה? אוחנה לא היה יכול לעשות דבר לשינוי המצב. הוא בחר להתקזז, שזה אלגנטי, גם אם לא מספק. הוא יכול היה להיות גיבור, להפוך תוך יום למנהיג החדש והרשמי של הקהילה. הוא יכול היה לצאת מלך. אבל לא היה לו מספיק אומץ. לא קרה כלום. זה גם לא הופך אותו לבוגד. אוחנה ימדד אם יצליח בשנה הקרובה לדאוג שהליכוד יעביר לפחות חלק מהחוקים שהועלו היום ונפלו. הוא וראש הממשלה, שהיה כל כך לבבי ביום שלישי, חייבים את זה לקהילה. אבל להתנפל על אוחנה בקריאות בוגד, זה פתרון קל מידי.