הידיעה שפורסמה הייתה כביכול תמימה: "צה"ל מרחיב את שילוב הטרנסג'נדרים בצה"ל". בדיווח הזה שהביא השבוע יואב זיתון ב-ynet נכתב בין היתר שהצבא מקל על צעירים וצעירות לקראת גיוס על ידי הנגשת מערך המיון של צה"ל והפיכתו לידידותי לקהילה הטרנסית. התוצאה: עשרות רבות של טרנסג'נדרים, בהם קצינות/ים ולוחמים/ות, משרתים כיום בהצלחה בצבא.
התופעה הזאת אינה מובנת מאליה. היא מוציאה לאור את העובדה שבצבא יש מודעות גדולה לשינויים שעוברת החברה הישראלית, ולהגדרתו העצמית כ"צבא העם". זה לא סוד שבשנים האחרונות מתחוללת מהפכה עצומה בקהילה הטרנסית וביחס אליה; גיל הנערים והנערות שמבקשים לעבור התאמה מגדרית יורד, לקהילה יש פנים בתקשורת והצעירים והצעירות יכולים בקלות להגיע למסגרות שעוזרות להם לעבור את התהליכים עם תמיכה ועזרה.
שימו לב כמה דמויות מעוררות השראה ממלאות את המרחב התקשורתי: נינה הלוי, בל אגם, מיקי אלרוי, אלישע אלכסנדר, תאלין אבו חנא, ליעוז לוי, עופר ארז, אפרת טילמה, עדן יוחנן ורבים ורבות אחרים. הן והם משתתפים בתוכניות ראליטי, נואמים בכנסת, מנהלים חשבונות גדולים באינסטגרם. השינוי הזה קורה בחברה כולה, מורגש במיוחד בקרב צעירים – ועכשיו גם בצבא, בתהליך שמתרחש כבר כמה שנים.
עופר ארז, שהיה הקצין הטרנסי הראשון בצה"ל, הפך לאחר השחרור למנכ"ל הבית הפתוח בירושלים ולדמות מוכרת בפוליטיקה העירונית בבירה. ארז פתח את הדלה ודרכה כבר נכנסו ועוד יכנסו רבים ורבות. מתברר שזה לא כל כך מסובך, אם קצת פותחים את הראש, להפוך את הצבא למקום שבו טרנסים וטרנסיות יכולים לשרת כמו כל אזרח ישראלי ולתרום את תרומתם.
הבעיה היא שבחודשים האחרונים, בשולי החברה הישראלית, הרים את ראשו פלג קיצוני, דתי ומיליטנטי שמנסה לשנות את התהליכים החיוביים שעוברים עלינו. הפלג שמייצגים השר רפי פרץ ושאר חבריו החרד"לים, ולצדם מפלגת נעם שמאחוריה עומד הרב צבי טאו. כל אלה מייצגים על פי כל ההערכות בקושי 20 אחוז מהציבור הדתי בישראל, אבל הם יצאו למלחמת חורמה בקהילה הגאה, ביחס לנשים בצה"ל ובכל גילוי סובלנות. יש להם מטרה: ישראל כמדינת הלכה עם חוקי התנ"ך בבתי המשפט.
בחמישי בבוקר פורסם שהשר פרץ העמיד שורה של פיטורים ומינויים בשבועות האחרונים, ודווקא בחינוך הממלכתי-דתי. מתברר שגם הדתיים שעבדו תחת נפתלי בנט כבר לא מספיק קיצוניים בשבילו, אז הוא פיטר את ראש החינוך הממלכתי דתי, ד"ר אברהם ליפשיץ, רב מוערך שהיה עשר שנים בתפקיד.
שרה אליאש, מנהלת אולפנה בקדומים, כתבה על פרץ במכתב שנשלח לחברותיה לעבודה ותוכנו פורסם בתקשורת: "אין לו מושג מה המשרד שהוא עומד בראשו. זו יריקה בפרצוף של הבוחרים". רק שהיא טועה, פרץ יודע בדיוק מה הוא עושה. בדיוק כמו החייל האמיץ סמוטריץ', שתקף את הידיעה על היחס של צה"ל לקהילה הטרנסית. האנשים האלה הם חבורה אידיאולוגית נחושה. אפילו ראש הממשלה אמר השבוע שסמוטריץ' "מבלבל את המוח", אבל שוב, זה לא בלבול מוח: זו אידיאולוגיה מאוד ברורה של אנשים שרוצים מדינת הלכה שבה יסקלו הומואים וטרנסים ברחובות. באבנים!
הפיתול הכיפי בעלילה הוא שלמישהו בפיקוד הגבוה בצבא נשבר מהסחף הזה. כל מי שמדבר עם קצינים בכירים בצה"ל שומע מהם סיפורים על טלפונים מרבנים ומראשי ישיבות שמאיימים עליהם, מנסים לשנות את דעתם בענייני שילוב נשים וביחס לקהילה הגאה. הקצינים תמיד מציינים שהם לא נכנעים, והשיחות הללו הפכו אצלם לפולקלור, אבל זה ממש לא מצחיק. וכנראה שהחודש גם הפסיק להצחיק מישהו בצמרת צה"ל.
הידיעה שפורסמה היא לטעמי איתות לרב פרץ, לסמוטריץ' (בהקשר הזה תמיד נעים לציין שהוא שירת בצבא שנה וחצי בלבד והיה עוזר של מישהו) ולחברים שלהם בישיבת הר המור ובמפלגת נעם: הצבא לא איתכם. הצבא לא אוהב אתכם ולא מעריך אתכם. הרב פרץ אולי היה טייס קרב, אבל ברגע שהחל להוביל מדיניות אנטי סובלנית שכל כוונתה לקחת את ישראל אחורה לעבר הרי החושך, הצבא מתנער ממנו.
לידיעה על שילוב הטרנסים בצה"ל הייתה מטרה אחת בלבד: לירוק לאנשים הפרימיטיביים האלה בפנים. להסביר לכל מי שרוצה לשמוע שהצבא הישראלי, צבא העם, מכיר את העם עצמו וערני לשינויים שקורים כאן. לכן הוא מקדם מדיניות נאורה ומכילה כלפי הקהילה הטרנסית. זה כמובן לא יכול לפתור מקרים פרטיים של להט"בופוביה וטרנספוביה שנתקלים בהם חיילים וחיילות, אבל זה יכול לפחות לארגן מחדש את הב"קום כך שיהיה מקום שנעים לצעיר או צעירה טרנסים לבוא אליו. באמת כל הכבוד לצה"ל. אלה הרגעים שבהם אתה נזכר שעדיין יש על מי לסמוך כאן, לפחות בינתיים.