הסקנדל האנטי-להט"בי האמיתי של השבוע לא היה דבריו של הרב יגאל לוינשטיין, שדיבר על טיפולים להומואים וללסביות, אלא מה שקרה לאחר פרסום ההקלטה של דבריו בגלי צה"ל: לוינשטיין שלח עורכי דין עוצמתיים לרבים מכלי התקשורת באיום שיגיש תביעת דיבה נגד מי שיכתוב שהוא בעד טיפולי המרה.
לוינשטיין מתעקש עכשיו להגיד שהוא נגד, אלא שלפי הגרסה המשופצת שמסר בראיון לאתר "כיפה", טיפולי המרה לשיטתו הם מה שהיה נהוג לפני 50 שנה ויותר - כלומר טיפולים אגרסיביים שכללו מכות חשמל. את זה הוא דוחה מכל וכל, ולעומת זאת הוא מציע "לעזור" באופן ידידותי וחייכני לצעירים שמעוניינים להפוך בחזרה מהומואים לסטרייטים.
"הקהילה הזו שהזכרת את שמה, כדי לתקוף אותי, מחברת אותי עם טיפולי המרה. מהם טיפולי המרה? אלו טיפולים אלימים שהיו בעבר, שיש בהם מכות חשמל [...] אף אחד לא מעלה על דעתו לעשות כאלה דברים", אמר לוינשטיין ל"כיפה" והוסיף: "יש היום פסיכולוגים מעולים שמטפלים בשיטות פסיכולוגיות ונורמטיביות, שנוגעות לשורש הסיבה שנוצר שם הטוויסט [...] אין בין זה לבין המרה דבר ולא חצי דבר [...] קהילת הלהט"ב לא מקבלת את זה שאפשר להשתנות".
זה נשמע מופרך, וזה אכן מופרך. זו בעיקר דוגמה נוספת לטרנד העכשווי של להתעקש להגיד שאתה נגד משהו, תוך הפעלת עורכי דין מפולפלים שיגבו אותך, גם אם אתה בעד. אז לוינשטיין לא קורא לזה טיפולי המרה, אז מה. מהן אותן "שיטות פסיכולוגיות ונורמטיביות" אם לא ניסיון להמיר הומואים?
בחלום שלי, בפעם הבאה שלוינשטיין כזה יתחיל לקשקש, תישלח מיד הודעה בקבוצת הווטסאפ היוקרתית "הומואים מנצחים" ומישהו ישאל: "מה עושים? מי מטפל בו?". במצב אידיאלי זו אמורה להיות קבוצה של חמישה ח"כים הומואים - שלושה מהקואליציה ושנים מהאופוזיציה - שכל מי שתוקף את הקהילה הלהט"בית, ובמיוחד בני נוער להט"בים, הוא אויב שלהם והם חשים צורך לצאת נגדו. בעתיד, כשבכנסת יהיו גם ח"כיות לסביות וטרנסיות וטרנסים (וזה יקרה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים), זאת תהיה קבוצה ממש ענקית. אבל עד שתקום הקבוצה, בואו נציג את הדברים מסודר.
לחזית שור
היום (חמישי) תושבע לראשונה בישראל ממשלה ובה שני שרים גאים. ולא רק זה, השניים ישלטו מהערב במשרדים מרכזיים ועתירי תקציב: אמיר אוחנה במשרד לביטחון פנים ואיציק שמולי במשרד הרווחה. אם מצרפים לספירה גם את יו"ר ועדת הכנסת, תפקיד עוצמתי ביותר, מתברר שבקואליציה החדשה יש שלושה להט"בים בתפקידים בכירים.
זה כבר לא צחוק. אמיר אוחנה, איציק שמולי ואיתן גינזבורג הם דמויות מרכזיות בשלטון הישראלי. שלושתם הומואים, נשואים והורים לילדים קטנים שנולדו בהליך פונדקאי. עם כל הכבוד ללוינשטיין, גם בנימין נתניהו וגם בני גנץ מעריכים מאוד את הלהט"בים שבמפלגות שלהם, ולכן מינו אותם לתפקידי מפתח.
אז אולי הממשלה הנוכחית לא תהיה המקום לחינגת חקיקה להט"בית. בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן אין מילה אחת על הקהילה. ועדיין, לפני שמגיעים לחקיקה הראשית, יש המון מה לעשות. יש תקציבים, יש תקנות, יש אינסוף דרכים לעזור לקהילה. לא פחות חשוב, יש כאן מקום לאמירה.
לאמיר אוחנה ולאיציק שמולי יש יחסים מורכבים עם הקהילה, אבל זה לא המקום להתחשבן על ההיסטוריה. זה הרגע להביט קדימה ולבנות הכל מחדש. אוחנה הוכיח כבר לפני חצי שנה, במשבר התקצוב של ארגון חוש"ן, שבתור שר בכיר הוא יכול בקלות להחזיר לאחד מארגוני הקהילה תקציב שנלקח ממנו שלא כדין. גם שמולי הזדרז להודיע באחרונה שיפעל להענקת מענק להומואים שיוצאים לפונדקאות בחו"ל. גם אם המהלך הזה הוא מעט מנותק, ולא בטוח שמתיישב עם הרצון העז של הקהילה לראות את חוק הפונדקאות משתנה, ברור שגם הוא מנסה להתפייס. יו"ר ועדת הכנסת המיועד, איתן גינזבורג, בוודאי ירצה לתמוך בקהילה ולכן הדבר הראשון ששלושתם צריכים לעשות הוא להיפגש ולהחליט שבענייני להט"ב הם קבוצת לחץ.
בקואליציה – בליכוד ובוודאי בחול לבן - יש רוב עצום בעד שוויון זכויות לקהילה. כל מה שצריך הוא שתהיה קבוצת לחץ. לאחר שיתאמו ביניהם, שלושת הח"כים יכולים להוסיף אליהם גם את ניצן הורוביץ ואת עידן רול, שני להט"בים מכובדים מהאופוזיציה. הורוביץ הוא יו"ר מרצ והצעיר בחבורה הוא מיש עתיד; אם החמישה האלה יצליחו להקים לובי מתפקד, זו תהיה דוגמה מדהימה לפוליטיקה הישראלית כולה.
כמובן שכולם יצטרכו להבטיח לנהוג בהגינות זה כלפי זה. לוותר טיפה על האגו ובעיקר לא להיות אויבים, שזה לא כזה מסובך. יש באופוזיציה מספיק אנשי מרכז ושמאל שיתקפו את אוחנה במשרדו החדש. אין שום סיבה שדווקא ההומואים באופוזיציה יעמדו בראש המחנה להנאתם של הסטרייטים, בדיוק כמו שדתיים בכנסת לא תוקפים דתיים אחרים.
בעולם של יתרונות וחסרונות ברור שלטובת הקהילה, הדבר הטוב ביותר הוא לובי חזק ומתפקד של חברי כנסת גאים. חלום. מול העקשנות והרשעות של המפלגות הדתיות ומול המתקפה המתועבת של הרבנים החרדל"ים, יכול להיות יעיל מאוד אם יתברר שאוחנה, שמולי, גינזבורג, הורוביץ ורול יכולים להקים חזית. לארבעה מחמשת חברי הכנסת האלה יש ילדים; הם הרי לא רוצים שהילדים האלה יגדלו בעולם שבו ראש ישיבה שמקבל משכורת מהמדינה מסביר שהאבאים שלהם סוטים וחולים. זה חשוב יותר מהרבה דברים אחרים.
אני לא נאיבי. אני מכיר את הנפשות הפועלות, יודע מי מהם מצלצל לארגוני הקהילה בעת משבר ומציע עזרה, ומי מצלצל לתקשורת כדי שיכתבו שהוא כועס. ועדיין, נראה לי שזאת הזדמנות להתחיל מחדש. מה שיפה בזה הוא שאם חמשת החברים - או במקרה היותר צנוע שלושת חברי הקואליציה - יצליחו להזיז דברים, הם יכולים תוך זמן קצר לרכוש מחדש את אמון הקהילה ולהפוך למנהיגים אהובים גם בקרב אנשים בקהילה שאינם מזוהים איתם פוליטית.
או חלמתי חלום
תכף וויקאנד. אולי מישהו משלושת הלהט"בים בקואליציה ייקח יוזמה ויארגן שיחת ועידה חמודה שבה יקטרו על דברי הבלע של לוינשטיין, שבאמת עברו כל גבול? אולי בסוף השיחה יוחלט להוציא בראשון בבוקר הודעה ברוח זו לתקשורת? זה כל מה שצריך כדי לעשות בישראל מהפכה, לא פחות.
אני יודע שהסיכוי לזה נמוך. מצד שני, אני יודע שהדברים האלה של לוינשטיין צורבים להם בבשר החי. זה מרתיח אותם, מעליב אותם, מחזיר אליהם את כל רגשות הדחייה שהם זוכרים מהנעורים. והנה עכשיו הם חלק ממשלת ישראל, מכנסת ישראל, ויש להם הזדמנות לעשות מהפך. גם בנימין נתניהו וגם בני גנץ יגבו אותם מכל הלב, אם בגיבוי שקט ואם בגיבוי ממשי. חברי הכנסת הליברלים בקואליציה - מגדעון סער, גלעד ארדן ואופיר אקוניס ועד אסף זמיר, מיקי חיימוביץ' וחיליק טרופר - ימחאו להם כפיים וירימו להם. אני מניח שאפילו יאיר לפיד יגיד מילה טובה. אז האופציה קיימת, היא קלה לביצוע. תגידו שאני תמים, שאני טמבל, שאני עושה הנחות. גם אם אתבדה, מותר לי לחלום שנציגי הקהילה שלי יצליחו להראות הפעם איזו גדלות נפש. לא ככה?