חייבים להודות שבנימין נתניהו הוא קצת גאון, או לפחות שחקן פוליטי מבריק. המינוי של אמיר אוחנה הוא פיתול כל כך מדהים בעלילה, שאין אלא לעמוד משתאים ולא להאמין.: ערב מצעד גאווה שנוי במחלוקת בירושלים, בשנה שבה חרדים קיצונים חוברים לחרד"לים קיצונים ולחבורת בן גביר ומאיימים בהפגנות "שתצאנה מכלל שליטה" כנגד "הטרור הלהט"בי", כשירושלים נמלאת בשלטי קמפיין הקובע ש"אבא ואבא זה לא נורמלי", ראש הממשלה ממנה הומו לתפקיד שר המשפטים. תאכל תחת, ליברמן. התסריטאי ראוי לאוסקר.
במקום בצלאל סמוטריץ', שכבר תפר חליפה והתרברב שיחזיר אותנו לימי משפט התורה – ימים שבהם הצטוו בני ישראל לסקול הומואים, כן? - יישב על הכיסא גבר שיש לו בן זוג ושני ילדים. שר משפטים הומו, מעניין איך מועצת גדולי התורה תאכל את זה. ייתקע להם בגרון. יש כאן נקמה מתוקה מכמה כיוונים: למשל, האנשים שלא רצו את אלי אוחנה בבית היהודי מקבלים עכשיו אוחנה אחר על הכיסא של איילת שקד, על אפה ועל הלהט"בופוביה שלה. זה מהלך שיש בו גם פיוט ויש בו גם צחוק. כן, אפילו אם הוא סתם עלה תאנה.
ההיסטוריה היבשה תרשום זאת כך: לראשונה בתולדות ישראל יישב בממשלה שר להט"בי גאה. הומו מחוץ לארון. אדם שילדיו, כשיגיעו לגיל הנכון, ישמחו לציין בפנקס החוגר שלהם הורה 1 אבא והורה 2 אבא. מראש המכינה הקדם צבאית בעלי ועד חצרו של הרבי מגור, מהלשכה של ליצמן ועד בית הנופש של אריה דרעי, כולם ידברו עכשיו על ההומו במשרד המשפטים.
שאלה של תודעה
אמיר אוחנה, כשהוא מבקש לסנגר על עצמו, נוהג לנפנף בכך שהוא מנגיש הומואים לקהלים חדשים ורחוקים. השבוע העסק הזה באמת יגיע לשיא, כשכל אברך בבני ברק ובמאה שערים יידע שהומו מחזיק באחת המשרות החשובות במדינה. קשה להגזים בדרמטיות של העניין. אני מאמין שזה יביא גל חדש של יציאות מהארון דווקא בקרב הקהלים האלה. הנה כבר סיבה אחת לכך שהמהלך הזה מסעיר: הוא יציל כמה וכמה בני נוער מטיפולי המרה והתאבדות.
הבעיה, כמובן, היא שזה רק צד אחד של המטבע. יש גם צד שני ושלישי, קודם כל נתניהו עצמו. גם אם זה לא צעד ציני מצדו, ברור שזה צעד טקטי. נתניהו לא התעניין בזכויות הקהילה הגאה בקדנציה האחרונה; הוא איכשהו הבטיח לפתור את בעיית הפונדקאות, אבל לא באמת עשה שום צעד בכיוון. לא הפריע, אבל לא הניף אצבע. וגם אם הוא ורעייתו מאמינים באופן אישי שמגיע ללהט"בים שוויון מלא, הרי שכראש ממשלה הוא לא עשה דבר מלבד לומר זאת. המינוי הזה מבחינתו הוא בוננזה.
נתניהו יודע שהקהילה הגאה, שהנהגתה נטועה חזק בשמאל ובמרכז, תהיה בדילמה גדולה כיצד להגיב למינוי הזה. התיקים, השחיתות, החסינות, הכניעה לחרדים, נראים לרגע אחרת כשהוא ממנה שר משפטים הומו. גם אם זה לא מביא לו מצביעים חדשים, זה לפחות מייצר מתח במחנה השני. נתניהו מבין את הסימבוליקה ומקווה ליהנות ממנה. אולי גם בסי.אן.אן ובנציגויות אחרות של התקשורת הבינלאומית הליברלית.
בהקשר הזה חשוב לומר: במצבו המשפטי הנוכחי של ראש הממשלה, כל אדם שהיה מקבל על עצמו את תיק המשפטים היה נחשד מיידית כמשת"פ עם האג'נדות האישיות של נתניהו, אולי אפילו כמי שאמור להלבין מהלכים בעייתיים. ברור למה יש חשדנות כלפי ההסכמה של אוחנה להיכנס לפוזיציה בעת הזאת, אבל באותה נשימה, צריך לתת לו הזדמנות להוכיח את עצמו - לכאן או לכאן.
צריך לזכור גם שהמינוי הזה זמני, משהו ששוב אפשר לראות בו "פינק-ווש" בהפוך על הפוך. אם החרדים ממש ישתגעו, זה יהיה קלף מיקוח במו"מ אחרי הבחירות. הסיכוי שאוחנה יהיה שר המשפטים גם בנובמבר 2019 הוא מאוד מאוד נמוך. יש סיכוי לא קטן שהעסק הזה יגמר במפח נפש.
וכמובן שצריך לדבר גם על אוחנה עצמו. מאז שנבחר לכנסת, הח"כ הצעיר לא פספס שום הזדמנות להבאיש את ריחו בעיני חלקים רחבים בקהילה שלו. כבר בהתחלה, למרות נאום השבעה מרגש ונוכחות של הבעל והילדים בכנסת, הוא התעקש להסביר שלא נבחר לכנסת על "הטיקט" הזה. הוא לא רצה להיות נושא דגל: בהצבעה הרלוונטית הראשונה שנקלע אליה, סביב הצעות חוק לקידום שוויון, הוא נתפס בעדשת המצלמה כשיצא מאולם המליאה והתקזז כדי לא להרים אצבע נגד הקהילה. כך נתקבעה בציבור התחושה שהוא הצביע או מצביע נגד הקהילה שלו, למרות שזה מעולם לא קרה.
בהמשך הצביע אוחנה בעקביות נגד הקואליציה בסוגיות הלהט"ב, ואף הועף מוועדת חוץ ובטחון לתקופה. בכל זאת נוצרה מין תפיסה פייק ניוזית שהוא מצביע נגד. העובדות לא כל כך משנות לאיש.
אוחנה גם לא ידע ליצור בריתות מאחורי הקלעים ולהוביל את ענייני הקהילה בכנסת, או לשתף פעולה עם הארגונים. הוא באמת התרכז במעמדו בליכוד ובדרך איבד את הקהילה. אף אחד מההישגים שהושגו - כמו למשל 11 מיליון השקלים שכחלון נתן לקהילה, או הכסף שנתן בנט לארגון הנוער הגאה - לא נרשם על שמו. להפך. בתוך זמן קצר נוצר נתק גדול ומשונה שהפך אותו לדמות די שנואה בקהילה, שזה כמעט בלתי נתפס.
בחצי השנה האחרונה, כשהתקרב לנתניהו והחל לדברר אותו, העניין החמיר. אוחנה מדבר נגד בית המשפט העליון ונגד תאגיד השידור הציבורי; בעניין בית המשפט זה מייצר אי נוחות איומה, שהרי כמעט כל זכויות הקהילה הושגו בבתי משפט. אוחנה עצמו יכול היה להתחתן, להביא לארץ ילדים שנולדו בהליך פונדקאי ולרשום אותם כחוק רק בזכות השופטים. הצטרפותו לחזית שונאי בג"ץ היא יותר מבעייתית. בעניין התאגיד, הדברים הם עוד יותר אישיים. רבים מחברי הקהילה שלו מתפרנסים מתעשיית הטלוויזיה המקומית; פרץ היצירה החדש של "כאן 11" הוא לא רק הזדמנות עבורם להתבטא, זאת פרנסה של רבים מהם. מי שרוצה לפגוע בתאגיד (ולא ברור למה בעצם) הופך אוטומטית לאויב שלהם.
גם לוורוד יש גוונים
יש גם לא מעט צביעות ביחס לאוחנה. התא הגאה של מפלגת העבודה מיהר לפרסם תגובה מקניטה שאפילו לא בירכה אותו על היבחרו. ומה עם איציק שמולי שטרם נשמע אומר את המילה "הומו" בפומבי? גם הוא לא צייץ שום דבר (לפחות לא עד הבוקר). כך שאנשי מפלגת העבודה, שגרים בבית זכוכית, הם בסך הכל יריב אינטרסנטי שיתבאס אם יתברר שאמיר אוחנה דווקא כן יפעל למען הקהילה שלו.
מנקודת המבט שלי כשמאלני, קשה לי להבין את התפיסה הימנית-קיצונית של אוחנה בנושאי נשק וביטחון בכלל. גם את היחס שלו למיעוטים, לפלסטינים, לעובדים זרים. אבל באותה נשימה אני תמיד זוכר את הסיסמא "we are everywhere", כלומר להט"בים באים בכל הצבעים ובכל הצורות. ואת אוחנה ניתן יהיה לשפוט בחדשים הקרובים רק לפי מעשיו. בתגובה שפרסמה האגודה למען הלהט"ב כבר הונחו לפתחו אפשרויות לפעולה שאינן דורשות חקיקה (שהיא כרגע בלתי אפשרית בגלל הסיטואציה הפוליטית).
לשר יש הרבה סמכויות, למשל שינוי הנהלים הפוגעניים כלפי טרנסג'נדרים בוועדה להתאמה מגדרית. לעוד משל, הטמעת נוהל חדש לצו הורות שיחליף את הנוהל המפלה הקיים. גם הובלת מהלך בין-משרדי שיאפשר ללהט"ב והורים יחידניים לאמץ ילדים מחו"ל. יותר מזה, בתקופתה של איילת שקד נהגה הפרקליטות להוציא חוות דעת אגרסיביות בכל פעם שבית המשפט פסק למען להט"בים. גם את הרוח הרעה הזאת אפשר לשנות אם מתרכזים.
לקריירה שלה אמיר אוחנה מחכים חודשים מכריעים. יש לו הזדמנות להשיב את האמון של חלקים גדולים מהקהילה כלפיו. אם ירים את קולו, יקבע מדיניות פרו-להט"בית במשרד המשפטים וינצל את הבמה כדי להבהיר שלא במקרה יושב שם הומו, יש אפשרות לתיקון. קודמתו ניצלה היטב את הכיסא הזה על דרך השלילה. לא יהיה קל לעשות ההפך, אבל זה אפשרי.
הצרה היא שאוחנה די איבד את האמון שלו בעצמו ובאפשרות שיקבל הערכה אמיתית מתוך הקהילה. הוא מוכן נפשית לסיטואציה שבה הקהילה שלו תשנא אותו, וחבל שכך. גם כי אני לא מאמין שאדם יכול באמת להתקדם בפוליטיקה אם הקהילה שמתוכה צמח לא מעריכה אותו, וגם כי בסוף היום אוחנה הוא הומו גאה שמעולם לא התבייש במי שהוא. הוא נבחר בפריימריז פתוחים, הוא מציג את משפחתו לראווה, ובתנאים מסוימים יכול להיחשב לאחת ההצלחות הגדולות של המהפכה הלהט"בית.
האם תהיה לשר המשפטים החדש התבונה והסבלנות לפעול בכיוון הנכון? לפי התגובות הראשוניות ברשתות החברתיות, זה מהלך שידרוש ממנו עבודה קשה. בתור אדם אופטימי, אני מקווה שזה יקרה. בכל זאת, הפרצוף של ליצמן ודרעי יושבים לידו בשולחן הממשלה, לוחצים לו יד או מבקשים ממנו שיעביר את הבורקס - זאת תמונה שחיכינו לה שנים. שלא לדבר על הפרצוף החמוץ של בצלאל סמוטריץ', ובהקשר הזה אני מפנה אתכם לסרטון המושלם של בל אגם.