"אז אתה מהוליווד? אתה מכיר את רייצ'ל?"
"איזה רייצ'ל?"
"רייצ'ל מ-Friends!!!"
20 שנה עברו מאז הדיאלוג הזה בסדרה פלורנטין, שבו דנה מודן פוגשת סוכן שחקנים אמריקאי. ג'ניפר אניסטון, ה-ג'ניפר אניסטון, לא הייתה סתם כוכבת, לא אז ולא היום. אנחנו מדברים על אחת השחקניות הכי אהובות שיש. היא עשתה עוד דבר או שניים מאז "חברים", וגם אם לא היתה עושה – השידורים החוזרים האינסופיים של הסדרה דאגו שהיא לא תיעלם מחיינו. וזה נכון לא רק בישראל הפרובינציאלית.
השבוע בפריז היא נכנסה למסעדה מפוארת ואליטיסטית, בדרכה לאכול בחדר פרטי עם חברים. היא נדהמה לגלות שהצרפתים שורקים לה בלי בושה, צועקים שתסתכל לעבר המצלמה, וכשזה לא עוזר סתם צורחים ״צ'נדלר״, לא ברור אפילו למה. באירוע הפתיחה של פסטיבל הטלוויזיה, שאליו ליוותה את בן זוגה ג'סטין ת'רו, עמדו צלמי הפפראצי, מחאו כפיים ורקעו ברגליים דקות ארוכות עד שהיא חזרה אליהם לסשן צילומים נוסף.
הרעיון שאני אשב איתה ככה, פנים מול פנים, לסתם שיחת חולין הוא, איך נגיד את זה בנימוס, לא משהו שראיתי מתקדם לכיווני בחופשת הפסח הזאת. אבל למה להיות פסימיים? זה קרה. ולא סתם, אפילו הזמנתי אותה לדרינק. סיפור מצחיק שעוד נגיע אליו.
הסוויטה הכי מטורפת אי פעם
הייתי כבר במלונות מפוארים בחיים, אבל בכזה עוד לא. כנראה הגיע הזמן. אז איתן הוזמן להיות שופט בתחרות הרשמית ב-"Series Mania", פסטיבל הטלוויזיה הגדול של פריז, שבו השתתפה השנה גם הסדרה הישראלית המצוינת "כבודו". בתור שופט בתחרות משכנים אותך בסוויטה יוקרתית באחד המוסדות הכי ידועים בפריז, שנקרא פלזה אתנה (Plaza Athene). וזה מה שנקרא, חוויה של פעם בחיים.
לא רק בגלל שזה יקר ברמה שקצת עושה לא נעים לספר, אלא בגלל הפאר הישן והמשונה, שכבר כמעט ואינו קיים יותר. המלון נראה כמו ארמון צרפתי עתיק מהמאה ה-18. על התקרות בכל מקום יש נברשות ענקיות. רהיטי העץ מגולפים כמו פעם, הכל מלא בקטיפה, ומה שהכי חשוב – כמות אינסופית של משרתים מסוגים שונים מתרוצצת כל הזמן כדי לשמח אותך. מרגע שעוצרת המכונית שלך בפתח המלון, עטים עליך אנשים. אתה אף פעם לא לבד.
הסוויטה שלנו כללה סלון ענק, חדר שינה ענק, מקלחת עצומה, ולאורחים מהשורה היא תעלה בסביבות 2,500 יורו ללילה. זה המון גם כששער היורו מאוד נמוך. והיא הייתה מלאה בכל טוב: מגבות מלטפות, סבון אמבט יוקרתי, וכמובן שני מיני בארים מפונפנים. בקבוק קולה עולה 12 יורו, שזה בערך המחיר של שישיית בקבוקים בסופר ליד. אבל קשה לראות את הקהל כאן מתלונן. באופן כללי הקהל במלון לא מתלונן. זה ערבוב של שייחים מנסיכויות המפרץ, אוליגרכים רוסיים, סינים שכובשים עכשיו את העולם, ופה ושם גם צרפתים ואמריקאים. הרבה מהנשים נראות כמי שקים קרדשיאן היא המודל שלהן.
על האוכל במלון אחראי השף הנודע אלן דוכס, וארוחת ערב במסעדה הרשמית עולה בסביבות 800 יורו לזוג, לפני יין. אז ויתרנו על זה, מקווה שהוא לא כעס. ארוחת הבוקר, לעומת זאת, היא אחת האטרקציות הכי נחשבות בפריז כרגע, כי תמורת סכום פעוט של 40 יורו לפני מס, אתה יכול לאכול מאפים שאת הטעם שלהם קשה לתאר. במיוחד מאפה אחד שהוא מין בריוש מצופה באדום שבתוכו מסתתר קרם הפטל הטעים בתבל. על החמאה המיוחדת, שיש לה קצת מליחות של קממבר, לאה גולדברג הייתה כותבת פואמה.
המשימה: להביא את רייצ'ל לישראל
אבל אוכל זה רק אוכל. ראש חבר השופטים היה דיימון לינדורף, היוצר המוערך של "אבודים", שכיום עומד מאחורי "הנותרים" והציג בבכורה עולמית את שני הפרקים שיפתחו את העונה האחרונה של הסדרה. איש חכם, רהוט ונחמד מאוד. הפסטיבל וHBO, ניצלו את העניין כדי להביא גם את ג׳סטין ת׳רו שמככב בסדרה כדי לעשות פרומו לכל אירופה. ת׳רו הביא איתו את אשתו.
בערב הפתיחה ראיתי את ג'סטין וג'ניפר ממש לרגע. הם ישבו שתי שורות מאחורי, כולם עטו עליהם והתביישתי להסתובב. כל זה השתנה למחרת בערב, כשחזרנו למלון אחרי הקרנה. היינו לינדורף, איתן ואני, ובקפה שבלובי ישבו אניסטון, ת'רו ועוד חבר, ששמחו מאוד לראות את לינדורף. הפעם ממש לחצנו ידיים, ואז הגיע הרגע שבו הם הזמינו אותנו להצטרף ולשבת. כלומר, לא ממש אותנו, את לינדורף. איתן, שהוא הרבה יותר תפוס ממני, אמר שלום וברח לחדר. אני פשוט התיישבתי. מה כבר יקרה?
לאט לאט התפתחה שיחה. ומאחר שהיינו בסך הכל חמישה אנשים, היא אפילו זרמה. ת'רו סיפר לנו על פגישה של דיוויד לינץ' עם פליני, כשהאחרון היה על ערש דווי, ומי שסידר את הפגישה לא טרח לספר ללינץ' המתפעל שהגאון האיטלקי בכלל לא יזהה אותו. ת'רו, שבונה את עצמו בשנים האחרונות להיות כוכב ענקי, הוא איש רציני אבל נעים. הוא אפילו סיפר בדיחה מצחיקה על סבתא יהודייה שיושבת עם הנכד שלה על חוף הים. לפתע בא גל גדול ולוקח אותו. הסבתא פונה לאלוהים ומתחננת שיחזיר את הנכד. איכשהו מגיע עוד גל גדול ובאמת מחזיר אותו. היא מחבקת את הילד ואז מביטה אל השמים ואומרת "אבל היה לו גם כובע!".
בשלב מסוים ת׳רו ולינדורף שקעו לשיחה פרטנית על חוויות מהצילומים של ״הנותרים״ ודיבורים על הביקורות הצפויות, וג׳ניפר ואני מצאנו את עצמנו אחד מול השני בשיחה ערה ונעימה. מה אני אגיד, גם בחיים היא הכי מתוקה, ידידותית, בלי טיפת ביצ׳יות או מרירות. היא ספרה שכבר שנים נורא בא לה לבוא לישראל, אבל עוד לא הייתה הזדמנות טובה. הנה יש לנו משימה.
דיברנו על טראמפ, על יחסים, על המזרח התיכון. האמת אני לא לגמרי זוכר כל מה שנאמר. אני רק זוכר שבשלב מסוים היא התענינה כמה שנים אני ואיתן ביחד ואיך הכרנו. היא גם דיברה בהתפעלות על החנות האהובה ״קולט״ בפריז, שעם הבעלים שלה היא אכלה ערב קודם, וסיפרה בצער שלפני הבחירות הם רצו לעשות פרק מיוחד של ״חברים״ שיהיה פרודיה על אמריקה אחרי שטראמפ ניצח. היא אמרה שמזל שהם לא צילמו את זה, כי המציאות הרבה יותר קיצונית עכשיו. כן, גם היא לא מבינה איך יכול להיות שהאיש המטורף הזה הוא עכשיו נשיא ארצות הברית.
אחרי שעה ארוכה קלטתי שכולם מתעייפים. לפני שנפרדנו לשלום אמרתי לה שאם אני חוזר לארץ בלי תמונה, החברים שלי שמעריצים אותה יהרגו אותי. אז ת'רו צילם אותנו, אבל מיד הסבירו לי שהתנאי הוא שהתמונה לא עולה לרשת. לא שאני מבין למה. היא הייתה מאופרת, לבושה יפה, ובתמונה שאני שומר למזכרת היא נראית נהדר, כמו בסרטים. אפשר בהחלט לומר שהשנים נראות עליה מעולה.
אופס, הזמנתי את כל הסלבס לשתות
ועכשיו מגיע הסיפור הקצת מצחיק. בתחילת הערב כשכולם הזמינו דרינקים, כמובן שגם אני הזמנתי. אבל מאחר שבהתחלה בכלל לא הייתי בטוח שארגיש בנוח, לחשתי למלצר בעדינות שירשום את הדרינק שלי על חשבון החדר שלי. ככה שאם אני עף, שלא יצא שהלכתי בלי לשלם.
למחרת בארוחת הבוקר, אני פוגש את לינדורף והוא מודה לי בחום על נדיבותי ועל זה שהזמנתי את כולם לדרינקים. לרגע כמעט והתעלפתי, אבל עמדתי בזה בגבורה. אמרתי לעצמי ״יאללה, מה אני אעשה. שעה עם רייצ׳ל זה לא בחינם״. למחרת הרגשתי איזה עקצוץ, אז הלכתי לקבלה לבדוק מה קורה עם החשבון שלי. אניסטון ובעלה כבר מזמן עזבו בחזרה לאל איי, ועל החשבון שלי נרשם כל מה שהם הזמינו באותו ערב. והם לא הזמינו מעט. אנחנו מדברים על מאות יורו.
לפני שהתעלפתי, הסברתי לאיש בקבלה שהמלצר טעה. שרציתי להזמין את כולם רק לדרינק אחד. בכל זאת לא רציתי לצאת אפס. הפקיד היה מאוד נחמד, ומאחר שלא הייתה חתימה שלי על החשבון הוא מיהר לזכות אותי. על כולו. אפילו את הדרינק שלי הרווחתי. ככה זה במלונות מפוארים מאוד, לא רבים עם הלקוח. אז ג׳ניפר חושבת שהזמנתי אותה לשתות, וזה בסדר גמור. אם היא תגיע יום אחד לארץ, אני מבטיח לשלם באמת. בארץ אני לגמרי יכול להרשות לעצמי.