אתמול (רביעי) היה אמור להיות סוער בכנסת. המחנה הציוני החליט להעלות להצבעה תיקון לחוק האימוץ בחו"ל, יש עתיד החליטו להעלות מחדש את ההצעה שלהם לברית הזוגיות. מול הרוב הדחוק של הקואליציה הם קיוו לייצר לכל הפחות מהומה, וכרגיל סמכו על זה שהקהילה הגאה תתעצבן ותרעיש. הנחה לא בלתי סבירה.
חוץ האימוץ בחו"ל הוא סיפור מעניין. לפני פחות מעשור הופרט התחום הזה ועבר מהמדינה לידי עמותות פרטיות. זה התחיל עם 20 עמותות והרבה ציפיות, אבל התרסק מול ביורוקרטיה מסרסת. כיום יש רק שתי עמותות והסכמים עם שתי מדינות בלבד: רוסיה וסרביה, שתי מדינות דוחות שמתנות את האימוץ בכך שהוא לא יהיה להומואים ולסביות. סביב סערת מדיניות האימוץ של משרד הרווחה, לפני שנה, נזכר מישהו שאם יהיה אפשר לאמץ גם בשאר העולם, זוגות הומואים יוכלו להיות חלק. זה אומר יותר שוויון ואולי אפילו פחות דרישה לפונדקאות.
לממשלה אין זמן וסבלנות עכשיו לזכויות להט"ב, אבל היא לא לקחה בחשבון את "הפנתרות הוורודות". קבוצת האקטיביסטים המעולה שהוקמה בקיץ האחרון חשבה שאין שום סיבה שחוק האימוץ לא יתוקן; זה לא באמת מפריע לאף אחד, וזה תיקון שגם שונאינו בקואליציה יכולים לבלוע. כך התעוררו חברי הכנסת ביום רביעי בבוקר ומצאו בווטסאפים תמונות של הפגנה אלגנטית. על מדרגות בית ז'בוטינסקי הונחו 100 בובות של תינוקות חמודים עם שלטים "גם לנו מגיע משפחה".
מי שהיה צריך להילחץ נלחץ. מאחורי הקלעים פנו הפנתרות הוורודות אל אנשי המחנה הציוני ואל רועי פולקמן ממפלגת כולנו, מי שהיה בשעתו אחד ממובילי חוק האימוץ, והציעו פשרה: תנו לנו שבועיים ונמצא דרך להעביר את התיקון לחוק. כך אירע שבשעת צהריים עלתה לדוכן ח"כית המחנה הציוני יעל כהן-פארן, הציגה את החוק, אבל הודיעה שלא תעלה אותו כרגע להצבעה.
הדברים שנשאה כהן-פארן היו כמובן מכובסים. היא לא הסבירה שחלק ממטרת התיקון היא לאפשר אימוץ גם לזוגות חד מיניים, וכל העסק כאילו לא קרה. בפועל, זה אומר שיש עכשיו שבועיים - בדיוק עד סוף השנה האזרחית - שבהם שוב יכולה קהילת הלהט"ב להפעיל לחץ על הממשלה ועל כל מי שאפשר כדי שהחוק יעבור בכנסת.
זה יכול להיות סיום מצוין לשנה שבה עלתה הקהילה שלב בהתארגנות, בהתכוונות, ובעיקר בעמידה על זכויותיה - מה גם שזה חוק שהוא בדיוק בלב הדיון שהביא בקיץ, ברגעי השיא, 80 אלף איש לכיכר רבין. זה חוק על הזכות להיות משפחה ולהיות הורים. לא ברור איך התגלגלו הדברים לידי כך שכיום ישראלים יכולים לאמץ רק ברוסיה ובסרביה, אבל ברור שאין שום סיבה שישראל לא תציל ילדים גם ממדינות שפחות מתעניינות במגדר של ההורים. יש המון ילדים מסביב לעולם שישמחו לגדול בביתם של זוג הומואים חביבים בראשון לציון. למה להפקיר אותם?
הם קצת מפחדים
הישורת האחרונה של 2018 היא גם הזדמנות לבחון אם המחאה הגדולה של הקיץ יכולה בסופו של דבר להיתרגם למעשים. הרי כל מה שהיה לנו עד היום זה הצהרות: בנימין נתניהו הסביר שהוא בעד פונדקאות להומואים. הגברת שרה נתניהו הסבירה שהיא בעד. אבל כשזה מגיע לפרקטיקה, רק בשבוע האחרון יצאה ממשרד המשפטים המרגיז תשובה לבג"ץ שמסבירה למה המדינה עדיין מתעקשת להפלות הומואים בתחום הזה. כולל תגובה לא נעימה של רה"מ עצמו.
מחאת הקיץ התפיידה באלגנטיות עם פיזור הכנסת ולקראת החגים; אין טעם להפגין בתקופה שבה כל חברי הקואליציה עסוקים בארוחות החג. כשהכנסת חזרה כבר היו עניינים אחרים, והיה קשה להחזיר את המחאה לתלם. אבל זאת תהיה טעות לחשוב שהיא נעלמה. הרחוב הלהט"בי עדיין כעוס וחשדן. לא צריך הרבה גפרורים כדי להצית אותו - והסיפור על חוק האימוץ הוא בדיוק מהדברים האלה. את זה מבינים גם בחלונות הגבוהים.
לא נרחיק לכת עד "הם מ-פ-ח-דים", אבל מישהו הבין אתמול בשעה די מוקדמת שמה שהתחיל בבובות חמודות על מדרגות בית ז'בוטינסקי יגיע מהר מאוד לצומת עזריאלי. זה לא רצוי ברגעים האלה שבהם הקואליציה ממילא מתנדנדת. הרי ח"כ אמיר אוחנה וח"כ מירב בן ארי כבר התקבעו כשניים שיש להם אישור להצביע בעד הקהילה הגאה, כך שיש סיכוי לא רע שדברים יכולים ממש להשתבש. בקיצור, היה נוח לכולם לסגור עסקאות מאחורי הקלעים ולחכות עוד שבועיים. אם הקואליציה באמת תתקן את חוק האימוץ, זה יהיה (מעבר לתיקון עוול מיותר) ניצחון יפה לקהילה. ואם תפרוץ שוב מחאה, לפחות נהנה.
זוגיות הכל כוחות
בהמשך ישיבת הכנסת אתמול אפשר היה לראות גם את הצדדים הפחות זוהרים של השימוש האופוזיציוני במאבק הלהט"ב. ח"כ עליזה לביא מיש עתיד העלתה את הצעת החוק שלה לאפשר בישראל ברית זוגיות; היא לא תיאמה את זה עם אנשי הקהילה הגאה ולא התייחסה בדבריה לכך שהחוק הזה בעצם יאפשר להומואים ולסביות להתחתן בישראל. היא העדיפה לדבר על דת ולפנות ללבבות של הח"כים החרדים במילים בסגנון "אם באמת חשובה לכם היהדות, אתם צריכים לקרב אותה אל רוב העם". וואלה!
אחרי לביא עלתה ציפי לבני, שהציגה תיקון לחוק שכולל באופן מובהק יותר את הקהילה. היא לפחות הזכירה אותנו בדבריה. בכל מקרה, לשרת המשפטים לא היה מסובך להסביר שהחוק הזה דורש שינוי בסטטוס קוו ולכן אי אפשר להעלות אותו סתם כך (ואז לקרוא בחוסר טעם, ובלי שום הקשר, דברים שאמרה בשעתו רונה רמון המנוחה).
כל האפיזודה הזאת עברה בשקט מופתי. לדעתי איש בכלל לא יודע שהיא התרחשה, ובצדק. נקווה שבכנסת הבאה, כשביש עתיד יהיה לפחות ח"כ גאה אחד שבא לכנסת כדי לעבוד למען הקהילה שלו, המפלגה לא תחזור על תרגילים כמו של לביא - כאלה שלא גורמים שום תועלת וכן גורמים מעט נזק, כי את רעיון ברית הזוגיות אי אפשר יהיה להביא שוב לכנסת בחצי השנה הבאה. מי שרוצה לעזור לקהילה, תפדל. מי שרוצה סתם לייצר על חשבוננו כותרות בידיעה ברורה שהוא יפסיד - ובסוף אפילו לא מייצר כותרת - עדיף שיתעסק בעניינים שלו.
אם יש משהו שאפשר להגיד על קהילת הלהט"ב בסיכום 2018 זה שהיא תיזכר כשנת האקטיביזם. השנה שבה הקהילה באמת יצאה לרחוב וגם חסמה אותו כמו שצריך. יש עכשיו שבועיים להפציץ את חברי הכנסת בדרישות שלום, ולקוות ש-2019 לא תתחיל בכך שניגרר עם עגלות ילדים, בגשם, לקריית הממשלה בתל אביב.