שחר אקסמיט וגבריאל אביגד התחתנו במזל טוב בשבוע שעבר. שחר הוא בכיר בעיריית תל אביב, ואת הטקס בחתונה שהתקיימה בנוכחות ציפי לבני ערך סגן ראש העיר אסף זמיר. אין כמובן שום ערך רשמי לטקס הזה; כדי להירשם כנשואים בתעודת הזהות יצטרכו שחר וגבריאל להתחתן בקפריסין/ דנמרק/ קנדה, ואז ללכת למשרד הפנים ש"ייאלץ" לרשום אותם כזוג נשוי.
באופן טבעי, השלב הבא הוא להפוך להורים. זה אולי נשמע בנאלי או שמרני, יש שיקראו לזה הטרו-נורמטיבי, אבל רוב ההומואים בישראל רוצים בסופו של דבר למצוא בן זוג ולהקים משפחה. הבעיה היא שכדי להביא ילד לעולם יצטרכו שחר וגבריאל לצאת למסע ארוך, מתיש ויקר בטירוף: בסביבות חצי מיליון שקלים שהם ייקחו כמשכנתה מהבנק. זוגות צעירים אחרים יוכלו לקנות לעצמם דירה עם משכנתה כזאת, אבל שחר וגבריאל יצטרכו להמשיך לגור בשכירות.
לא משנה איפה אתם עומדים בשאלת הפונדקאות להומואים, אתם חייבים להודות שזה מהלך תובעני, יקר וקשה, שדורש המון מאמץ. קחו למשל את מאור וטיראן אלימלך-רונן: הם נשואים כבר שלוש שנים, שניהם מנהלי אירועים בעלי תואר ראשון ושני. כדי לפנות כסף לפונדקאות הם עברו לפני שנה לגור בדירת שותפים ובו בזמן פתחו גיוס ב"הדסטארט". כל חסכונותיהם, עד הגרוש האחרון, מושקעים בתהליך שהחל עכשיו בעזרת סוכנות "תמוז" באחת ממדינות הבלקן. השאיפה: פונדקאות שהיא זולה יותר מאשר בארצות הברית. למה? כי אין להם כסף!
בתהליך הבלקני יצטרכו בני הזוג להסתיר את העובדה שהם הומואים ולהציג את עצמם כגברים רווקים, כי המקומיים שם לא אוהבים הומואים. זה לא ממש ייחודי לבלקן; בשנים האחרונות נחסמו בזו אחר זו אופציות לפונדקאות של הומואים בהודו, נפאל, תאילנד ומקסיקו. הסיבות משתנות ממקום למקום, אבל הפרקטיקה די דומה: בשלב מסוים זה נחסם לזרים באופן כללי או ספציפית להומואים. כדאי גם לדעת שמשרד החוץ הישראלי תוקע לפעמים מקלות בגלגלי התהליך, מה שהוביל לפני שנים אחדות למחאה חריפה של אבות מהקהילה נגד "אזהרת פונדקאות" ביזארית שפרסם המשרד.
אני מרחיב בסיפוריהם של שחר, גבריאל, מאור וטיראן, ארבעה גברים ישראלים נורמטיביים לגמרי, כדי להדגיש שנושא הפונדקאות להומואים הוא לא איזה דבר פסיכי או חריג. הנושא הזה, שחזר השבוע לכותרות בעקבות הדיון הסוער בו בוועדת הבריאות של הכנסת, הוא מרכזי בחייהם של אלפי הומואים בישראל. והקואליציה המוזרה שנוצרה נגד פונדקאות בארץ היא מצערת ומכעיסה, כי חלק מהמשתתפים עושים זאת להערכתי מהסיבות הלא נכונות - או שהם לא מודעים עד הסוף למשמעות מעשיהם.
נתניהו, זוכר את מושיק גלמין?
אז השבוע התכנסה ועדת הבריאות לדון בפונדקאות להומואים בעקבות פסיקת בג"ץ, שקבע כי אפליית ההומואים בהקשר זה היא לא הגיונית, לא מוסרית ולא חוקית. קשה להסביר כמה מקוממת הייתה עמדת משרד המשפטים כפי שהוצגה באירוע על ידי נציגת המשרד. שוב התברר שאיילת שקד היא האויבת המסוכנת ביותר של ההומואים בישראל; האישה הזאת, שיש לה המון תעוזה ונחישות כשזה מגיע למלחמה בבית המשפט העליון, לחוק הלאום ולעניינים רבים אחרים, בוחרת במודע לאמץ את העמדות החשוכות ביותר בכל נושא להט"בי.
שקד אמנם מחויבת לקו של מפלגתה, אבל היא לא יכולה להסתתר מאחורי רבנים או מוטי יוגב והסמוטריצ'ים. עובדה שהשותף שלה, נפתלי בנט, מצליח לנהל את ענייניו במשרד החינוך בנושא הזה באופן שונה לגמרי. שקד הרי מוצגת כאמיצה, חכמה, עומדת על שלה. אם כך, עליי להסיק שגם בענייני הלהט"ב היא עושה את מה שהיא מאמינה בו. למה שלא תנסה השרה להתאים את מעשיה לסביבה שבה היא חיה? לשכניה בשכונה? לדעות של המעגל החברתי שבו היא נתקלת כשהיא הולכת לסופר?
אבל מספיק עם שקד. הרי מאחורי גבה מסתתרים רבים וטובים, בהם כל שרי הממשלה וחברי הכנסת מטעם הליכוד. בראשם ראש הממשלה, שבבחירות האחרונות פרסם וידאו שבו קרא לחברי הקהילה להצביע עבורו. לעולם לא אבין מה חושב לעצמו ראש הממשלה - שאפשר להתגאות בחבר הכנסת אמיר אוחנה, בזה שהוא הומו עם שני ילדים (שנולדו בהליך פונדקאי), ואחר כך לאפשר למשרד המשפטים להביא עמדה כזאת לכנסת? שאפשר להזמין את מושיק גלמין הביתה לצלם כמה קשה לך ואז להפנות את המבט לצד השני כשהוא מבקש להביא לעולם ילד?
מה עם השרים העלובים שמגיעים למצעדי גאווה כדי להצטלם ובפועל לא עושים דבר, או גרוע מזה? איזה מין אדם מגיע למצעד הגאווה, כאילו בא לחבק אותנו, ואז שותק כשהממשלה שבה הוא מכהן מודיעה שהומואים הם אזרחים סוג ג'? גם לבנט עצמו לא מגיעות מדליות. הוא ראש המפלגה, הוא יכול להצר את צעדיה של שקד או לפחות לקרוא לה לסדר, גם בארבע עיניים. אגב, כדאי לשניהם לזכור שבבחירות הבאות, כשירצו לפנות לקהל חילוני, יהיה מי שיזכור ויזכיר את מעשיה של שקד.
נותרנו עם יעל גרמן הקדושה, שזעקה לשמיים והזכירה שראש הממשלה כבר הסכים בקדנציה הקודמת לאפשר פונדקאות להומואים. ועם אנשי "כולנו", בהם יו"ר הוועדה אלי אלאלוף, שהביעו התנגדות לעמדת משרד המשפטים. הם אמנם לא עלו על בריקדות ושחררו הצהרות תמיכה מאוד רכות, אך דחו לפחות את ההצבעה והבטיחו לנסות לפעול מאחורי הקלעים. גם זה לא מעט.
כולם מדברים על טרור
הדעה שהציגה השבוע נציגת משרד המשפטים בוועדת הבריאות מקוממת ומרגיזה דווקא כי היא לא אומרת בבוטות את מה שאומרים המוטי יוגבים: הומואים הם סוטים, לא מגיע להם שיהיו להם ילדים. לא, משרד המשפטים מתפלפל עם טיעונים שיובאו מהאגף הפמיניסטי של השיח. פתאום יש משהו בפמיניזם הזה. אופס!
נציגתה של איילת שקד טענה שאם יאפשרו להומואים פונדקאות, יצופו ארבע סכנות:
1. הרבה אנשים ירצו להשתמש בשירות הזה, וזה דבר רע כי הפונדקאות כשלעצמה היא בעיה.
2. המחיר יעלה, וזה לא טוב לאף אחד.
3. יותר נשים יסכימו לתת שרותי פונדקאות, אולי גם מהסיבות הלא נכונות.
4. ייתכן שכסף ישולם מתחת לשולחן.
הסעיף הרביעי הוא באמת פרודיה, בעיקר כשמביאים בחשבון שמשרד הבריאות הציג בדיון עמדות דומות מאוד לאלו של משרד המשפטים. יעקב ליצמן, נציג המגזר שבו פורחת כלכלה שחורה והתחמקות ממיסים, מפחד שכסף יעבור מתחת לשולחן. איזה צחוקים איתו.
עכשיו ברצינות: הטיעונים האלה הם בעצם טיעוניהם של מי שמתנגדים לפונדקאות באופן כללי, שזה בדרך כלל חברות הכנסת של מרצ והמחנה הציוני. גם כשהן לא יוצאות נגד פונדקאות להומואים באופן בוטה, הן מביעות את דעתן מאחורי הקלעים. ואולי הגיע הזמן שמרב מיכאלי, תמר זנדברג ודומותיהן יחשבו שוב על עמדתן.
העמדה הפמיניסטית המסורתית היא שפונדקאות היא ניצול של נשים חלשות ולכן יש להתנגד לה בכל הכוח. הבעיה היא שכאשר תומכים בשתיקה בכך שלא יאפשרו להומואים פונדקאות בישראל, לא באמת עוזרים לנשים חלשות. שהרי אם כבר, אז נשים בעולם השלישי חלשות יותר מנשים ישראליות. אם תותר כאן פונדקאות, לפחות אפשר יהיה לדרוש ואף לקיים פיקוח הרבה יותר הדוק ולהבטיח זכויות. מה גם שהשירותים הרפואיים בישראל טובים בהרבה מאלה שבהודו, למשל.
בתרבות הישראלית, שמקדשת את ההורות, קשה לבוא בטענות להומואים שרוצים גם הם להיות הורים. כזכור אין בישראל אפשרות לאמץ, וגם כשיתאפשר אימוץ, האופציות יהיו דלות. לכן כשפמיניסטיות - רובן נשות שמאל שמאמינות בשוויון חברתי - מציבות את עצמן נגד פונדקאות להומואים בגלוי או בהסכמה שבשתיקה, הן מייצרות מצב שרק הומואים עשירים יוכלו להביא ילדים לעולם. רק מי שיש להם (או שיכולים לגרד מאיפשהו) חצי מיליון שקלים יהיו הורים. שלא לדבר על זה שההתנגדות לפונדקאות מעמידה אותך, אם תרצה או לא, במחנה של סמוטריץ'. איכ, לא?
קשה לי להבין איך הח"כיות הללו לא שמות לב שעמדתן, שלא רועננה כבר שנים ולא הותאמה למציאות המשתנה, מובילה אותן לברית עם אנשים איומים. היא גם גורמת להן לאבד פלח שוק שהיה עשוי לתמוך בהן במאבקים החשובים שהן מנהלות. רק השבוע התנפלתי בשבתי בתכנית הבוקר של ניב רסקין על איציק סודרי, שהשתמש במושג "טרור פמיניסטי" בהקשר לתמונות מההרצאה של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק בקריית אונו. סודרי טען שאלמלא "הטרור הפמיניסטי", לא הייתה שום בעיה עם הפרדת גברים ונשים, ואילץ אותי לצרוח בשעה 6:20 בבוקר.
זה עצוב, אבל המושג "טרור פמיניסטי" הולך ותופס תאוצה. ולפמיניסטיות יש הרבה מאוד מאבקים חשובים לנהל, בטח בעיצומו של קמפיין MeToo. אלא שקולן של מיכאלי וזנדברג אינו נשמע בעניין הפונדקאות, וזה ירחיק מהן בסופו ברגע האמת את ההומואים. לא חבל?
צד א', צד ב'
איזו סיבה יש למיכאלי וזנדברג לשלב ידיים עם כוחות החושך של שקד וליצמן? איזו סיבה יש להן להסכים לאפליה מכוערת כלפי הומואים? למה לשתוק כשזה חלק ממהלך גדול יותר, בתקופה שבה החרדים, רבני המכינות הדתיות ונציגיהם מנהלים מלחמת חורמה מול הקהילה בניסיון לנשל אותה מכל הישגיה החוקיים - ויותר מזה, מנסים להחזיר לשולחן את הדיון על חוסר הלגיטימיות של הקיום שאינו הטרוסקסואלי?
המאבק על הזכות להינשא נשאר אידיאולוגי וסימבולי. טכנית זה פתיר: מתחתנים בחוץ לארץ ואז נרשמים באופן רשמי. אבל המאבק להיות הורים הוא לחלוטין אמיתי, כואב ומתסכל מאוד. לא הגיוני שרק הומואים עשירים יוכלו להביא ילדים לעולם, לא הגיוני שסולם הערכים הסמוטריצ'י יקבע את חיי ההומואים בישראל, לא ייתכן שרק סטרייטים יוכלו לפתוח בהליך פונדקאות בישראל. ובמלחמה כמו במלחמה - מי שלא מצטרף למאבק הופך את עצמו לאויב. מאחר שבקרוב בחירות, כדאי לכל המתמודדים החביבים לתפוס צד. להערכתי יש כאן שלושה-ארבעה מנדטים קשיחים שיכולים לנדוד בין מפלגות דווקא בגלל העניין הזה. לתשומת לב כל בוני הקמפיינים.