ליהיא גרינר השאירה השבוע הודעה על הוול שלי בפייסבוק. היא כמובן כתבה באנגלית, אבל אני אתרגם לכם: "שבוע טוב טו דה מוסט אנטרטיינינג מן און טלוויז'ן. קיפ סמיילינג. נשיקות". איזה כיף לי. ליהיא גרינר היא הבחורה שמשנה עכשיו את חוקי המשחק הסלבריטאי בישראל. כמו בנות הקרדשיאן בארצות הברית, גרינר מינפה השתתפות בתוכנית ריאליטי לסוג של סלבריטאות במשקל קל, שטרם נראתה כאן. המוטו שלה פשוט: מה שלא קרה מול המצלמות, לא קרה. וגם על זה מישהו צריך לשלם. והרבה.
שנה וקצת אחרי שסיימה את הקדנציה בבית "האח הגדול" היא אוחזת בתוכנית אינטרנטית, קמפיינים פרסומיים, נוכחות שבועית במדורי הרכילות, ולאחרונה גם השיקה את המבצע הפרסומי החדש שלה, חתונת עמי ותמי מתוקשרת. רק שבמקום בית ממתקים, החתונה שלה מורכבת כולה מעסקאות יחסי ציבור. כל פריט באירוע, מהלק בציפורניים ועד הלימוזין שתחזיר אותם בלילה למלון, הכל ברטר תמורת פרסום. כן, גם המלון עצמו.
שאלת השבוע: מי נבחר לרווק מבוקש למרות שהוא בזוגיות בת שנה?
אפשר כמובן לצאת נגד גרינר, להגיד שהיא סוף העולם. שהיא מורידה את הרף. שהיא מזנה את מה שכבר חשבנו שאי אפשר להזנות יותר. אבל אפשר גם להביט על זה באופן אחר ולקבוע שעולם הרכילות משנה את פניו. במקום לרכל כל הזמן על אנשים שלא מעוניינים בכך, התעשייה מתרכזת בצד החיובי; באלה שמתים שיתעדו אותם. אתם יכולים לזלזל בטום מ"המרוץ למיליון" שרוצה כל הזמן להוריד חולצה ולכן מצלמים אותו מודד בגדים, אבל ברור שאם הוא יחזיק מעמד עם הטריק הזה מספיק חודשים הוא ישתלב בזרם הידוענות החדש. הנה, לנעמה קסרי יש תוכנית טלוויזיה, גם לדנה רון. למרינה קבישר יש ג'וב בטלוויזיה וחתן מצוין. מי שבאמת רוצה למנף את הריאליטי כדי להסתדר בתעשיית הבידור – ויותר מזה, בחיי הלילה של תל אביב – צריך רק לדעת את העבודה.
אתמול התפרסמה רשימת הרווקים המבוקשים השנתית של "פנאי פלוס". במקום השביעי נמצא לא אחר מאשר עברי לידר. זה בסדר, באמת בחור מבוקש, הבעיה היחידה היא שהוא נמצא כבר שנה בזוגיות. אפשר לטעון ש"פנאי פלוס" פישלו, אבל זה קטנוני. טעויות קורות. אפשר גם להגיד שלידר, שאין לו עניין אמיתי להופיע במדורי רכילות, מצליח בקלות להתחמק מהם ולתעתע בהם.
בעולם שבו יש כל כך הרבה סלבריטאים מומצאים, וסלג חדשים שמגיעים כל רגע, המפורסמים שרוצים בזה יכולים לחיות בשקט בלי שיפריעו להם. מספיק להימנע מרשימה שמוכרת לכל סלב, של בתי קפה פתוחים לרחוב שקל לצלם בהם, בשביל להוריד את מינון תמונות הפפראצי במאות אחוזים. בואו נגיד שמי שלא רוצה תמונה בעיתון, לא יישב בשולחנות על המדרכה של הבראסרי באבן גבירול בתל אביב. וזו רק דוגמה. גם לאירועים מתוקשרים יש דרכים להגיע באופן שפחות מצטלם, למשל באיחור קל.
מלחשים ש: יש הומו תימני חדש בחיים של בר רפאלי
הבעיה היא שרבים מהמפורסמים דווקא אוהבים, שלא לומר מכורים, לנוכחות התקשורתית שלהם. חלקם משתמש בזה ישירות לפרנסה, כלומר להעלאת המחיר אצל מזמיני עבודה שונים. בר רפאלי, שבונה גם בעזרת חשיפה את מעמדה כדוגמנית על, שכללה את הפתרון החדש – הציוץ בטוויטר – והפכה אותו למשהו שונה לגמרי. בוודאי בתוך גבולות ישראל. היה כאן כמובן טוויטר גם לפניה, אבל רפאלי היא זו שהחלה להשתמש בו כדי לתעד את הרגעים הטובים באמת. כשהיא העלתה תמונות שלה ושל נועה תשבי רוקדות על הבר בזינגר בזמן שלפפראצי בחוץ לא היה כלום, היא למעשה יצרה כביש עוקף שתעשיית הרכילות מיהרה לאמץ. רפאלי הפכה אוטומטית מספקית תוכן רכילות פסיבית לספקית אקטיבית. היא שינתה את הכללים.
לקח זמן לא רב עד שקהילת הסלב הצטרפה לרפאלי. בקטע השיא, לפני כמה שבועות, כתב לה הראל סקעת שהוא מזמין אותה בתור שכנה בבניין למרק, אסי עזר התערב וקבע שהוא ההומו התימני היחיד בחייה, ורפאלי ענתה משהו לסיום. זה אולי נשמע טפשוני, אבל ההתכתבות צוטטה בכל כלי תקשורת ישראלי, וברור שהיא נכתבה מראש בידיעה שתהפוך לכזאת. אפשר לציין את השיחה הזאת כרגע של עליית מדרגה. תוך חודש הופיעו פינות ציוצים בכל מקום, והוותיקות הוסיפו סומק ללחיים. ברור כרגע שחלק גדול מהמצייצים מכוונים את הדברים במיוחד כדי שיופיעו למחרת במדור הספציפי ב"עלוקה" ב"ידיעות אחרונות". מאז שהצטרף אביב גפן למשחק, בהוראת ספר ההפעלה של "דה ווייס", נדמה שהעסק השתדרג עוד יותר. בשבועיים האחרונים, נראה כאילו רבע מידיעות הרכילות מבוססות על דברים שצויצו בטוויטר כדי להגיע לעיתון.
אפשר לומר שזה שלב ההתנערות של המפורסמים. במקום להיות תלויים במסקרים ובצלמים, הם יספקו מעכשיו את התוכן. בעולם החדש – של כלי תקשורת עניים ועיתונות מצטמקת – קל להם להשתלט על השוק. מסתמן שבעתיד הקרוב נראה מצב שבו רוב הרכילות הופכת לרכילות מטעם. זה נוח ונעים יותר למפורסמים. הקהל הרחב לא ממש יבחין בהבדל. נשארה רק הבעיה הקטנה של הדברים הלא נעימים. כשמישהו ימעד או יסתבך, התקשורת תהיה שם, אכזרית מתמיד וצמאה לדם. מי שמצייץ ביום חג, לא יוכל להתלונן או להגן על עצמו ביום אבל. בפעם הבאה שידוענים יתמרמרו על כך שחודרים לחייהם, אפשר יהיה לנפנף מולם בחשבון הציוצים.