הסיפור על אלונה סער ואמיר חורי נשמע ברגע הראשון כמו עלילה מופרכת מדרמה יומית ישראלית, לא מתוחכמת במיוחד: מעשה במנהיג ימין שמנסה לבנות את עצמו כיורש לראש הממשלה שנתון לחקירות משטרה ומנסה בעזרת קבוצות ימין סהרוריות להנדס מחדש את הדמוקרטיה הישראלית. לפתע מתברר שבתו של הטוען לכתר מאוהבת, רחמנא לצלן בערבי. וואו. דרמות כאלה אפילו תסריטאים גרועים לא מעזים לכתוב.
הרבה שאלות עולות סביב הסיפור הזה. למשל, האם הוא קפץ לכותרות במקרה? סער העלתה לאינסטגרם תמונה של חורי, כתבה "אהבה גדולה" ואנשים החלו לרכל. אלא שהתמונה עלתה לרשת ב-24.3, לפני כמעט חודשיים. למה ואיך הגיעו הדברים דווקא עכשיו למדור הרכילות של מעריב? אולי חוקרים פרטיים אספו פרטים על סער ובני משפחתו? אולי לאחר שסער מתח ביקורת על ראש הממשלה נשלף הפרט הזה שהיה מוטמן שם למקרה הצורך?
השאלות מרתקות, והן מקבלות בימים אלה נופך קונספירטיבי. הרי ברור שבנימין נתניהו מנסה לבדוק כמה הוא יכול למתוח את החבל, לכופף את חוקי הדמוקרטיה הישראלית. האם בתוך התהליך הזה הוא מאבד את כושר השיפוט שלו? ואולי זה בכלל מגיע מכיוון חבורת הצעירים הקיצונים שעוטפת אותו ומובלת על ידי בנו יאיר? (שאם להיות עדין איתו, נאמר שהוא טרול).
אבל השאלה מי פרסם את הידיעה היא לא החלק החשוב. מה שחשוב זה שמרגע הפרסום החלו חבורות הימין הקיצוני בראשות בנצי גופשטיין לנסות ולחמם את כל הגזרות. באתרי הימין והחרדים ("סרוגים", "חדרי חרדים" וערוץ 7) הופיעה ידיעה, כמעט באותו נוסח, ובה מכתב שכתב גופשטיין לסער עם הצעה לסייע בניתוק הקשר והבהרה שזה לא בגלל גזענות אלא בשם העיקרון המקודש של מניעת התבוללות. סער עצמו החליט לא להתקפל וענה בטוויטר: "אלונה, הבת האהובה שלי, היא אדם פרטי. צאו מהחיים הפרטיים שלה!".
ערבי, שלא נדע
גם סער יודע שהדברים אינם פשוטים. הסערה ובעיקר המכתב של גופשטיין הם חלק מהכרסום הזוחל במיצובה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית-חילונית. זה רגע טראגי בזמן, רגע שבו הקלפים כולם הם נגד החילוניות ונגד הסדר המערבי הליברלי. אלוהים תופס כאן יותר ויותר מקום, וזה לא נעים בכלל, כי מי שמייצגים אותו הם רק פלגים שמרניים, מיושנים, מבוהלים אך אגרסיביים, שמנסים לשמר את הסדר הישן והגרוע ולהשליט אותו על הרוב.
לעזרתם מגיעים כוחות שונים ומשונים שהרימו ראש בעולם כולו. קחו וערבבו ביחד את טראמפ והפייק ניוז שלו, ביבי ומשפחתו שהתאהבו יותר מדי בשררה, עליית הימין בכל המקום, השנאה העיוורת למוסלמים, הפחד מהזר שהעלה לשלטון בהונגריה ופולין בדלנים ריאקציונרים - ופתאום הדברים נראים הרבה פחות פשוטים. כוחם המתגבר של החרדים ועוצמתם חסרת הפרופורציה של הפלגים ההזויים בהתנחלויות הם כבר לא מקרה, אלא חלק מגל עולמי.
לא פלא שפתאום גם הדיון באלונה סער והרומן שלה עם אמיר חורי הוא לא רק לגיטימי, הוא ממש סבבה. אנשים יכולים להישיר מבט בטלוויזיה ולשאול בלי בושה, "היית רוצה שהבת שלך תתחתן עם ערבי?". והם יביטו בך בזלזול, כשתענה "כן, בטח, אם זה מה שהיא רוצה". כי במקום שבו מזלזלים בתקינות פוליטית וטוענים שכל המחשבה המקובלת היא בעצם צביעות, שמתחת לפני השקט כולנו גזענים, מיזוגנים ושונאי ערבים והומואים, מותר להתנגד בקול רם לרומן התמים של אלונה ואמיר.
מצד שני תראו את דנה
אנחנו במלחמה, אבל הקרב ממש לא הוכרע. בזמן שגופשטיין ישב עם החבורה שלו ותכנן איך לתפוס כותרות, דנה אינטרנשיונל עלתה לבמה בגני התערוכה במסגרת חצי הגמר הראשון של האירוויזיון ושרה על כך ש"אהבה היא אהבה". על המסכים שבהם צפו בשמחה 600 אלף ישראלים נראו גברים מתנשקים עם גברים, וגם (אולי) יהודיות חמודות מתנשקות עם ערבים. בזמן שישראל אחת הריעה לנשיקות שנעשות יותר ויותר לגיטימיות, ישראל האחרת שברה את הראש בשאלה איך להפחיד עוד נערות שעשויות להתאהב בנערות. או גרוע מזה, בערבים.
הרבה מאוד קרבות יש בישראל 2019. יש מלחמה על שמירת הצביון המערבי דמוקרטי, יש מלחמה על שמירת הצביון החילוני, יש מלחמה על הזכות של להט"בים לחיות את חייהם. ויש גם מלחמה שנעשתה (לצערי) פחות פופולרית, נגד הכיבוש ונגד השליטה על עם אחר. את כל המלחמות מנהל רוב שקט שאין לו כוח מול גייסות הרתומים למטרה: הפיכת ישראל למדינה דתית, כולל בית מקדש. בנימין נתניהו היה עד לפני כמה שנים אחד החסמים נגד הדרדור לכיוון הזה; לא עוד. עכשיו נראה אם גדעון סער, אחרי שחווה על בשרו את הצד המכוער של זה, יבין מה אמור להיות מקומו האמיתי בהיסטוריה.
אני בטוח ומשוכנע שאין לסער שום בעיה עם החבר של הבת שלו, שנראה בחור הכי מהמם וכולנו יודעים גם שהוא שחקן מעולה ("פאודה"). היא שחקנית, הוא שחקן, נראה לי שזה מקור להרבה יותר מתח אצלם מאשר ההבדל האתני/ דתי. האם גדעון סער יוכל דרך החוויה הזאת לחזור להיות נציג הימין השפוי, מאסכולת מנחם בגין ודן מרידור?
כמו כל חבריו בליכוד, לאורך השנים פלרטט סער לא מעט עם הימין הקיצוני ומצא דרכים שונות, חלקן לא נעימות לעין, להיות מקובל שם. אלא שגופשטיין, סמוטריץ' וחבריהם נהפכו כבר מזמן לחבורה תאבת כוח עם עיניים בורקות, שבטוחה שמגיע לה הכל. אם זה יהיה הרגע שבו גדעון סער יתעורר, יכול להיות שהמכתב של גופשטיין היה שווה.