לפעמים תמונה באמת טובה יותר מאלפי מילים. הביטו ברביעייה העליזה הזאת כאן למטה: מימין ראשת ממשלת סרביה אנה ברנאביץ' ובת זוגה ד"ר מיליצה ג'ורג'יץ, שאגב ילדה לפני שנה את בתן הבכורה. משמאל - ראש ממשלת לוקסמבורג קסבייה בטל ובן זוגו הארכיטקט גוטייה דטנה, שבטל התחתן איתו כשכבר היה בתפקיד.
Openly gay Prime Minister of Luxembourg, Xavier Bettel, with his partner Gauthier Destenay, welcoming openly lesbian Prime Minister of Serbia, Ana Brnabić, and her partner Milica Đurđić, ahead of the first official visit between two LGBT Heads of Government.
— Matt Banks (@MLDBanks) 9 בספטמבר 2019
Outstanding. pic.twitter.com/wirzlo7kkR
התמונה הזו צולמה השבוע, כשבראנביץ' הגיעה לביקור רשמי בנסיכות הקטנטנה במסגרת הניסיונות שלה להכניס את סרביה לאיחוד האירופי. לא שלוקסמבורג היא איזו מדינת מפתח, אבל ככה זה בפוליטיקה: צריך לקושש קולות. וממילא, מה שחשוב כאן הוא המעמד. לא ההקשר הפוליטי.
בראנביץ' ובטל סביב גיל 40. שניהם מייצגים עולם חדש שבו הומואים ולסביות הם לא רק חברי פרלמנט מהשורה השנייה אלא ראשי המערכת. אם נוסיף למשוואה גם את ראש ממשלת אירלנד ליאו ורדקר, יש עכשיו באירופה שלושה ראשי מדינה להט"בים. בינתיים בארצות הברית מתחמם על הקווים פיט בוטיג'ג', מועמד דמוקרטי גאה ראשון למשרת הנשיא. אבל בואו נחזור לתמונה: יש משהו מאוד מעודד בנונשלנטיות שהיא משדרת, תחושה של עולם חדש וטוב יותר. אולי לא בעיניו של הרב רפי, אבל בעיניים רבות אחרות.
ברור, התמונה אינה באמת מושלמת. לוקסמבורג היא מדינה קטנטנה וחסרת השפעה אמיתית; סרביה היא כן מדינה חשובה בבלקן, אבל אם היו למישהו ציפיות שבראנביץ׳ תשנה את חוקי המשחק, בינתיים מתברר שהיא לא ממש עובדת למען הקהילה. הבלקן כולו הוא מאוד להט"בופובי, וכדי לשרוד היא מאוד נזהרת לא לשבור את הכלים. זה מרגיז את פעילי הקהילה הגאה, אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, לנראות שלה יש ערך עצום.
עכשיו, תהייה: מתי תהיה לנו תמונה כזאת בישראל?
Lüksemburg Başbakanı Xavier Bettel ve Eşi Gauthier Destenay, Lüksemburg'un son derece...https://t.co/YGH7QIFjhf pic.twitter.com/RMXrEHSKx2
— Türkiye LGBTİ Birliği (@lgbtiorg) 5 באפריל 2016
בא לשכונה שחקן חדש
רגע לפני הבחירות יש בכנסת התכף-יוצאת מספר שיא של חמישה חברי כנסת להט"בים וביניהם שר ראשון בממשלה. אלא שהמושב הקצר לא באמת אפשר לאיש מהם להצטיין, אולי חוץ מעידן רול, שלפחות הצליח לשמור על פרופיל ציבורי גבוה ולסמן את עצמו כמישהו שכדאי לשים לב אליו.
באופן לא מפתיע, הקלף הגאה מאוד בולט בבחירות המנומנמות שיתקיימו השבוע. בראש המחנה הדמוקרטי עומד ניצן הורוביץ, מועמד גאה ראשון בראש מפלגה; אמיר אוחנה ואיציק שמולי ישמרו על מקומם בכנסת וכנראה ימשיכו בקו הקבוע שלהם, שהוא במילים עדינות לא משהו.
בכחול לבן עומדים שלושת חברי הכנסת הגאים לבחירה מחדש; השאלה היא אם המפלגה תקבל מספיק מנדטים כדי שהם יישארו ח"כים. למפלגת העבודה יש בנוסף לשמולי את כרמן אלמקייס, פעילה להט"בית נהדרת, אבל היא רק במקום העשירי. כנראה שהיא לא תהיה בכנסת.
השחקן החדש והמפתיע בבחירות הנוכחיות הוא אביגדור ליברמן. ישראל ביתנו היא המפלגה החילונית הכי להט"בופובית שנראתה בכנסת; ליברמן שלח את חבר מפלגתו אלי אבידר כדי לקושש קולות ולנסות לשכנע את הקהילה שהיו"ר בעד נישואים גאים ואפילו אמר את זה (שזה כמובן שקר גס, כי בעשור האחרון טרחו ליברמן ואנשי מפלגתו בכל הזדמנות להפנות את הגב לקהילה וליישר קו עם אמא רוסיה הדוחה). אבידר גם הבטיח תא גאה במפלגה אחרי הבחירות. למה רק אחרי? האמת, זה פתטי, ולהט"ב שמצביע ליברמן הוא פשוט טמבל.
עכשיו, עוד תהייה: מנקודת מבט להט"בית, למי כן כדאי להצביע השבוע?
אוי לאוזניים
חלק מהדברים מובנים מאליהם. שמאלנים כמוני יתייצבו מאחורי ניצן הורוביץ, הומו גאה וראוי שיודע איך להפוך את נוכחותו למשמעותית. אנשי מרכז וימין יכולים בחדווה להצביע לכחול לבן, ובמיוחד להתאמץ כדי שאיתן גינזבורג, יוראי להב הרציאנו ועידן רול יחזרו בגאון לכנסת. כחול לבן היא בית חם לקהילה; בין יאיר לפיד לבוגי יעלון יש שם אוזן לגמרי קשבת וכוונה אמיתית לשנות את המצב הקיים.
מי שמצביע לנתניהו ולליכוד, אני לא יכול באמת להתווכח איתו, אבל מבחינה להט"בית זה לא מהלך זוועתי. להפך: עם כל ההשגות, הליכוד הוא בית די חם לקהילה, גם אם בעיקר בדיבורים. לצד ישראל ביתנו הלהט"בופובית נמצאת כמובן ימינה, מפלגה שלהט"ב שמצביע לה באמת ראוי לטיפול המרה מסוג כלשהו, וזה למרות שנפתלי בנט עצמו הוא דמות חיובית.
גם הצבעה לרשימה המאוחדת היא לא קול שיעזור לקהילה. הח"כים הערבים אוהבים להתחמק כשזה מגיע לעניינים האלה (לדעתי זאת עוד אחת מהטעויות שלהם, אבל מה אני מבין). הצבעה לש"ס היא כמובן טירוף שעליו אין צורך להרחיב.
אם לסכם ולעשות סדר, להט"בים שבאמת מתעניינים בזכויות של עצמם יצביעו המחנה הציוני או כחול לבן. ליכודניקים כמובן יחלקו עליי, כי ככה זה. ואם ביבי ינצח, אז יש סיכוי ששרה תזמין את החברים מלוקסמבורג וסרביה לביקור מלכותי וגאה. היא אוהבת.
להצביע לעבודה אתם שואלים? לא אסון אבל גם לא כיף, וכל היתר זה טירוף. במיוחד אם מישהו באמת מתכוון להצביע ליברמן. להט"ב שיצביע לו צריך כנראה רופא אוזניים טוב.